מה לעשות?

טוב. אני שיר אני בת 15 וחצי ,המצב בבית שלי לא משהו.. ההורים שלי כל הזמן רבים, אח שלי תמיד עצבני וצורח כמו משוגע אחותי מאוד חולה , יש לנו בעיה קשה של כסף ובנוסף הציונים שלי יורדים ואני לא מצליחה להתרכז בלימודים יותר. נמאס לי לדאוג לכולם!!! אני דואגת לאמא שלי: שעובדת מאוד קשה, היא יועצת לשתי שכבות ט' וי' . יש לה עוד איזה תפקיד כמדריכה או משהו כזה.והיא מחנכת כיתה של אוטיסטים ( 10 ילדים בני 12-13) הייתי איתה כמה פעמים בעבודה, זה באמת לא קל אפילו שהילדים הם באמת מקסימים! היא באה הביתה מאוחר לבית מבולגן ( בימים שאין לי זמן לסדר את הבית, לנקות אותו ולהכין ארוחת צהריים). אח שלי תמיד רב איתה. אבא שלי ברגע שהוא מגיע הביתה הוא פשוט יוצא לעשן או לקרוא ספר. אבא שלי לא מודע לכמה קשה היא עובדת. אני דואגת גם לאבא שלי: אבא שלי מעשן כבד (20-25) סגריות ביום. הוא שמן, לא עושה טיפת ספורט אוכל המון מלוח. וחולה סכרת שלא ממש מקפיד על לא לאכול סוכר! אני יודעת שזה נשמע רע אבל אני מפחדת שאבא שלי לא יעבור את גיל 55. הבעיה שכל פעם שאני מעירה לו על הסיגריות או על הסוכר או על המלוח הוא ישר מתעצבן עלי וצועק עלי לעזוב אותו וללכת. אני דואגת לאחותי: שמאוד חולה בזמן האחרון .. רק היום היא התעלפה שהיינו לבד בבית ,לא ידעתי מה לעשות הרמתי לה את הרגליים מהר. ואז התקשרתי בהיסטריה לאמא שלי שלקחה אותה לבית חולים. אני דואגת לאח שלי: אח שלי בן 11 וחצי לפני חצי שנה שהיינו לבד בבית הוא בא הביתה והתחיל לבכות שנמאס לו והוא שונא את כולם.. הוא נעמד לי במרפסת ואמר שהוא רוצה להתאבד. הייתי צריכה להחזיק אותו ביידים שלי ולנעול את כל הדלתות מפחד. עד שאמא שלי תבוא,היא באה אחרי חצי שעה. אבל זאת היתה החצי שעה הכי ארוכה ומפחידה בחיים שלי , אני לא יודעת אם הוא באמת התכוון לזה שהוא רצה למות אבל אמא שלי לוקחת אותו לפסיכולוגית פעם בשבוע..הוא משתפר הוא כבר לא מדבר על להתאבד ,חודש שלם חלמתי אחר כך על זה שאולי הוא יתאבד. אני לא יודעת למה אבל אנ חושבת שאני בחיים לא יסלח לו על היום הזה למרות שהוא יותר בסדר הוא עוד עצבני כל הזמן וצורח ורב כל שניה עם אמא שלי ואיתי. חוץ מזה סבתא שלי ממש בדיכאון ואחנו צריכים לבוא לטפל בה כל הזמן וחברה שלי, ההורים שלה מתגרשים והיא כל הזמן בורחת מהבית היא ממש צריכה אותי עכשיו. ויש לנו בעיה של כסף,אני כבר לא יכולה לצאת עם חברים שלי כמעט כי אני לא יכולה לשלם על מונית וכאלה..לרוב החברים שלי לא חסר כלום . הבית שלהם גדול נקי ושקט הם לא יבינו למה אני לא יכולה לבוא. רק שני חברים שלי יודעים על הבעיה הזאת. ורק אופיר( החברה שההורים שלה מתגרשים) יודעת מה באמת קורה בבית.חשבתי אולי להתחיל לעבוד איפשהו ולשלם על החוגים שלי בעצמי. כי אני בחיים לא רוצה לוותר עליהם.- אני מתאמנת בקראטה 10 שנים, השנה יהיה לי דאן שתיים ( דרגה אחת מעל חגורה שחורה)ואני מנגנת בפסנתר5 שנים. מה לעשות? איך לדאוג לכולם וגם לי?