=>

שלום.
אני נערה בת 15,שסובלת כבר 3 שנים מדיכאון.
יש לי דימוי עצמי נמוך מאוד,בעיות חברתיות,בעיות במשפחה.
אני לומדת בפנימייה,ושם יש פסיכאטר שמגיע פעם בחודשיים-
אני מטופלת בכדורי ריספרידל.
אני לא יודעת מאיפה להתחיל אפילו לספר את מה שעובר עליי...
לפני שעה בערך,הייתי אמורה לחזור לפנימייה,אחרי שבוע שנעדרתי מהלימודים.
אמא שלי הכריחה אותי לקום מהמיטה,והיא התחילה להתעצבן ולכעוס עליי,
כי לא רציתי לחזור לפנימייה,ואז רבנו,ולקחתי את המראה שבחדר שלי ושברתי אותה,
ונפגעה לה האצבע,היא ממש נחתכה.היא כועסת עליי,קוראת לי משוגעת,
אבל אף אחד לא מצליח להבין שרע לי שם בפנימייה!רע לי בבתי ספר אחרים,
ילדים פשוט לא סובלים אותי!!!אני אף פעם לא יוצאת החוצה,כי אני לא אוהבת שמסתכלים עליי
ורואים את הכיעור שלי,אז בגלל זה אמא שלי חושבת שאני לא בסדר,כולם יוצאים החוצה,מה לא בסדר אצלי?כלום בעצם והיא לא מצליחה להבין שאני לא מצליחה לצאת מהדיכאון הזה שלי.הטיפולים אצל הפסיכאטר ל=א עוזרים לי.
עכשיו אמא שלי הלכה לאיפשהו,ואני לבד בבית ואני מרגישה ממש רע,
אני לא יכולה להפסיק לבכות,יש לי כ"כ הרבה בעיות,שאם אני אכתוב אותם כאן,פשוט לא יהיה מקום וזה ייקח גם הרבה זמן,שום דבר לא יכול לעזור לי,כי מאז ומתמיד שנאתי את עצמי,אני מספיק בוגרת כדי להבין שאני לא סובלת סתם מבעיות גיל ההתבגרות.
מה אני יכולה לעשות אם זה?כי אני לא רוצה להרגיש ככה.