בן 17 מנותק חברתית במצוקה נפשית קשה

בני סובל ממצוקה נפשית קשה אבל לי אין את היכולת לסייע לו.
בילדותו הוא היה בודד ולא פעיל חברתית. בשנים האחרונות הוא היה תלמיד בינוני, אהוב על ידי מוריו אבל שוב, לא פעיל חברתית.
בדצמבר האחרון הוא טען שיש לו לחץ אדיר בגלל הבגרויות ושהוא לא יכול לעמוד בלחץ. בימים הראשונים הוא נמנע מללכת לבית הספר בטענה שהוא לא מרגיש טוב. מאז הוא סגור בחדרו עם המחשב שלו וכמעט לא מתקשר עם הסביבה. הוא מתקשר עם הסביבה רק כשהוא צריך משהו או כשמשהו מציק לו. הוא יוצא מחדרו אבל לא יוצא מפתח הבית. הוא אוכל בצורה מופרזת וכפייתית ומסביר שזה עושה לו טוב. הוא הוסיף תשע קילו למשקל שלו מינואר. בשבוע האחרון הוא הקיא פעם ביום. בשבועות הקודמים הוא היה מקיא מדי פעם. הוא תוקפני מילולית כשמבקרים אותו אבל מצד שני לא מאיים באלימות. הוא מופנם מילדות. היו לו חברים מעטים עד גיל 12. מגיל 12 לא היו לו חברים. מתבודד. היום הוא בן 17 וחצי. הוא לא שומר על היגיינה בסיסית, מתקלח פעם בשבוע ולא טורח לנקות את פיו ושיניו. הוא לא רוצה לקבל שום טיפול ויעוץ פסיכולוגי. טוען שהוא יכול לרפא את עצמו לבד ללא שום עזרה חיצונית. לפעמים הוא סובל מכעס וזעם קיצוניים. בהתנהגות שלו יש עליות וירידות.

מה עשינו עד עכשיו כדי להגיע לפתרון?
יועצת של בית ספר שלחה עובדת סוציאלית שעובדת עם בני נוער במצוקה. היא נפגשה איתו 8 פעמים והוא סירב להמשיך לשתף פעולה וכתוצאה מכך הוא לא בקשר עם אף גורם מקצועי.
התייעצתי עם פסיכולוגית אבל היא לא נתנה לי כלים להתמודד מול המצב. היא רק אמרה שצריך לגרום לו ללכת לפסיכולוג או לפסיכיאטר כדי לקבל אבחון מהיר.

במצב הנוכחי אני ממש אובדת עצות:
מה עושים במקרה כזה חוץ מלשכנע אותו להגיע לפסיכולוג?
אם אני לא מצליחה לשכנע אותו ללכת לפסיכולוג האם אני באופן סביל גורמת להתדרדרות נפשית של בני עד כדי הגעה לנקודת אל חזור במצבו הנפשי?
האם זה קריטי לטפל בבעיה לפני גיל 18? (מגיל 18 יש להורים פחות סמכות חוקית כלפיו)
האם הוא כשיר לגיוס? גיוס יכול לשפר את מצבו או לדרדרו? הצבא מצא שבריאותו תקינה וקבע שיש לו קב"א ופרופיל גבוהים.
האם זה נכון לתת לו תשומת לב יתרה? או האם זה נכון לתת לו מרחב ולעזוב אותו לנפשו?
איך להתנהג אליו? איך להתמודד במצב כזה?

אני לא ישנה בלילות מחרדה לבריאותו הנפשית של בני.