דכאון? חרדה?

ביתי בת 15 -כיתה ט לא חזרה לביה"ס מאחרי חופשת פסח.
בדיעבד הסתבר שסובלת מבעיות חברתיות+סבתא שלה נפטרה.
כל התקופה לפני פסח סבלה מעייפות בלתי פוסקת-הולכת לישון עייפה-קמה עייפה-חוזרת מבית ספר ישר נופלת לשינה ארוכה.
הפסיקה חוג שלה-הפסיקה לצאת מהבית-לא היה קשר טלפוני עם חברות אולי רק דרך מחשב.
מופנמת ולא מדברת-כל הזמן אמרה אין לי כח (על כל דבר).
היינו אצל נוירולוגית לאבחון הפרעת קשב וריכוז והיא ראתה שביתי מדוכדכת ונתנה לה כדורי רמוטיב (לאחר ששאלה אותה אם היא מעונינת בשיחות עם מישהו והילדה אמרה שלא).
משכנו את הזמן לחופש פסח וקיווינו שע"י פעילות משפחתית ותמיכה תצא מזה ותקבל כוחות.
לא כך קרה.
כרגע לוקחת את הכדורים כ-3 שבועות יש שיפור מבחינת העייפות-לא נופלת לשינה אך מצד שני לא מצליחה להרדם למרות עייפותה ואז הולכת לישון מאוחר -מתגלגלת-לא מצליחה לקום בבקר וכל סדר היום משתבש.
עדיין מבחינת תחושתה אין לה כח (לא יכולה להסביר לי למה מתכוונת) -יש שיפור קליל מבחינה חברתית (למשל:יצאה אתמול בל"ג בעומר).
ביה"ס בא לקראתה ומבחינתם שרק תגיע לביה"ס ואפילו לא תיכנס לשיעורים.
היתה שבוע שעבר יומיים כאלה כשעתיים בביה"ס.
רופא הילדים שלה אומר שנניח לה -אנחנו מעוניינים בהדרכת הורים/משפחתית בסיטואציה הזו.
נראית על פניו דכאונית+חרדתית (כל דבר מקפיץ אותה+חלומות לא טובים).
לא מעוניינת/יכולה ללכת לשיחות/טיפולים וכו'.
איך מתקדמים מכאן?
האם במצבה נכון ללחוץ עליה?? (גם בזמנים רגילים לא מגיבה טוב ללחץ)