"אור בקצה המנהרה"

היי.
אני קצת מבולבלת לגבי משהו.
זה יישמע לכם אולי קצת מוזר,אני לא מאשימה אותכם.

מגיל 12 בערך(היום אני בת 15 וחצי)אני סובלת מדיכאון ממש חזק
ואני מטופלת גם בכדורים.
סבלתי מדימוי עצמי נמוך,ביטחון עצמי נמוך,הייתי רואה הכול בצורה שלילית
היו לי התקפי זעם,התפרצויות בכי וכו'
הכדורים לא לקחתי אותם באופן סדיר בכלל.
אני לא יודעת למה...אבל מתחילת החופש הגדול,אני רואה הכול בצורה שונה.
אני לא מרשה לעצמי להיכנס לדיכאון,אני כאילו...יש לי מחשבה רעה בראש,
אני ישר חושבת על משהו אחר.שנייה לפני שאני מתעצבנת על משהו,אני חושבת על משהו אחר,משהו טוב.אני בכלל לא בוכה!(זה מדהים.)ויש לי הרבה יותר חשק לקום בבוקר,ואני כאילו מרגישה בן אדם חדש!!!באמת.
ואני כאילו במשך 3 שנים,לא יכולתי לצאת מזה.
ועכשיו אני מרגישה שלאט לאט אני יוצאת מזה...

אבל אני מפחדת שזה ייפגע בי אח"כ כפליים.
בגלל שאולי אני כאילו מדחיקה הכול?
כן אני חושבת,שזה נקרא-הדחקה.
ולא הרגשה טובה יותר.

בקיצור אני ממש מתוסבכת,מה יש לכם להגיד?