קושי בויסות רגשי

מנהלי הפורום שלום,
אני אמא לילד בן 4 ו - 7 חודשים וילד בן שנתיים ו - 8 חודשים.
הילד הגדול הוא חכם מקסים, אוהב לשיר, נראה שמוכשר בתחום המוסיקה, אוהב לעשות הצגות/הופעות בבית, אוהב משחק תפקידים. כל עוד הוא רגוע. אבל:
הילד הגדול סובל מקושי בויסות רגשי - קשה לו להירגע.
כאשר קורה משהו בלתי צפוי מבחינתו (לא בכל הפעמים) או כאשר הוא נדרש דרישה קשה לו או שלא מוצאת חן בעיניו - קורה שהוא "מתפרק"/"מאבד שליטה", מתנהג לא טוב, מרביץ להורים, יכול לעשות בלגן, מדבר לא יפה ("אני אעניש את אמא", "את חוצפנית", "אני אחתוך אותך" "אני אעשה לך בלגן"וכו'). (הנ"ל גם קושי בקבלת גבולות. היו מצבים שבהם אמרתי לו שמשהו אסור והוא נעלב, נכנס לסחרור רגשי בן 40 דקות שבו קשה היה לו להירגע ועשה בלגן בכוונה).
יש לו קושי במוטוריקה עדינה ואנחנו בטיפול של ריפוי בעיסוק למעלה משנה, טיפול שמאוד עזר לו.
אחיו, בני השני, ללא קשיים כלשהם, חזק יותר ועניין זה מתסכל את הילד הגדול וגורם לו רגשות נחיתות לעומת אחיו וכשהם רבים על צעצוע והקטן חוטף לגדול, הגדול יכול להיכנס לבכי היסטרי וקשה לו להירגע. יש בעיה של קנאה בין האחים ומריבות ביניהם.
סבל גם מפחדים וחרדה וגם דימוי עצמי נמוך. לכן פנינו גם לטיפול הרגשי ביחידה לגיל הרך של משרד הבריאות, שם אנחנו נעזרים בטיפול דיאדי עם פסיכולוגית, פעם בשבוע אני, האמא משחקת עם הילד, בשבוע לאחר מכן בעלי משחק איתו ובשבוע לאחר מכן הדרכת הורים רק איתנו ההורים בלי הילד.
לאחרונה ניסינו גם טיפול בסוסים (היינו בחמישה שיעורים) אבל הילד אומר שהוא לא רוצה את הסוסים (בהתחלה היה אפקט חיובי ואחר כך האפקט החיובי פחות הורגש). בגלל שהוא לא רוצה את הסוסים, חשבתי על ריפוי במוסיקה או בתנועה או פסיכודרמה.
אני מנסה לעודד אותו.
בגן רוב השנה היתה גננת שעבדה על עידוד והעצמה ונראה שהיה לו קשר טוב איתה והיא הצליחה לעזור לו להיות בתהליך של צמיחה וסך הכל הוא מאוד התקדם. אבל עכשיו כשזה קיץ ויש גננות אחרות בגן (זה גן עיריה) - נראה שהמצב קשה הרבה יותר ושהוא לא מקבל את העידוד בגן והוא נוטה הרבה יותר לבכות עם קושי להירגע.
אתמול הוא ביקש ממני להרגיע אותו בעת שהוא בכה (פעם ראשונה) ושאלתי אותו איך להרגיע והוא אמר שאני אגיד את המילה "קקי" (מילה שהוא משתמש בה הרבה בתקופה האחרונה) אבל אחר כך סיכמנו שאני אגיד מילה אחרת "נסיכות".
לפעמים אני מרגישה חסרת אונים, כמה שאנחנו מדברים עם הפסיכולוגית, כאשר יש מצבי אמת וקשה לו להירגע אני מרגישה מתוסכלת מחוסר אונים לעזור לו. זמן רב אני מוטרדת, גם כשאני בעבודה, בשאלה איך לעזור לו.
יש לו גם קושי בהתארגנות ובזה עוזרת המרפאה בעיסוק.
מה לעשות בנוגע לקושי בויסות רגשי והקושי להירגע?
תודה.