פחדים אצל ילד בן 9

לאימא הדואגת שלום

את מסיקה מסקנות קיצוניות וחבל.
אני מקווה שדאגותייך לא מבוססות על רקע תורשתי. אולם הסיכוי למחלה נפשית קשה שתופיע בגיל זה הינו נדיר למדי.

הצעתי הלבבית כי הילד ימשיך בביקורת של פסיכיאטר ילדים ונוער שאת סומכת עליו.
כמו בעבר גם היום רצוי שאיש מקצוע ישוחח עימו. יש עוד כמה אפשרויות פחות קיצוניות, כמו למשל תופעות חרדה , או כפייתיות.
ראוי לבחון זאת.


בהצלחה,
ד"ר סמואל אליהו
פסיכיאטר ילדים ונוער
עמית במכון לפסיכואנליזה בת זמננו

הילד אכן נוטה להילחץ מדברים של מה בכך ובזאת דומה לצערי לי. הוא מתאר לי בפרוטרוט כל חויה גופנית ורגשית שעוברת עליו, כך שיכול להיות שיש מצדו מודעות יתר לדברים שאחרים לא מתייחסים אליהם.
הלחץ נובע מכך שיש לי גם ילד אוטיסט בבית ואני מפחדת שאני אאבד גם את הבן הבריא. האם סטרס שנגרם מהצקות ילדים וכן השפעת הריטלין שניסינו לתת לא מסכנים אותו לעתיד?

סכנות העתיד הם מצלקת נפשית למצוקתו האישית ולא מהריטלין -באם הוא ניתן מצורך ממשי.

להבני יש פן משפחתי להתחבטות שלך, כמו גם היבטים רגשים של תמונת ראי של האם לבנה.
רצוי במקרים אילו להעזר בהדרכת הורים או בטיפול משפחתי.

בהצלחה.

ברצוני לציין את הערכתי לטובה לתגובתו של הדר',הפתיע אותי,בניגוד לדעה הרווחת הוא לא מיהר לצייג את הילד.כל הכבוד.
ראשית לדעתי כשאת פונה לייעוץ אל תתייגי את הילד,אל תשתמשי באבחנות קודמות,תספרי מה הילד מרגיש ומה הוא חושב מבלי להשתמש במונחים תתפלאי עד כמה התשובות יהיו שונות ומפתיעות.
שנית יש צורך שמשיהו יתחקר את הילד תוך הכרות עם עולם הדימויים שלו,אולי הקולות הם בעצם מחשבות רק שהילד מכנה אותם קולות?יש לתחקר את הילד באופן רגיש ומקצועי.
לפעמים מחוסר הבנה ודאגת יתר הורים נוטים לאבחן את הילד בעצמם,ישנם אלף ואחת סיבות למה ילד מתכוון ואולי עובר עליו משהו שונה אך הורים נוטיןם באופן גרוף לפנות מייד להגדרות הפסיכיאטריות וזו טעות מסוכנת.
אבחון ילד בשלב כה מוקדם בחייו מהווה נקודת מפנה שתהייה המשמעותית ביותר בחייו ויש לנקוט משנה זהירות בהחלטה זו שכן מאותו רגע הילד מסווג לחברה סוג ב',מושפלת,נרמסת וחסרת זכויות.
הדבקת לו אות קין תרתי משמה.
מעבר לכך עם האבחון הילד יחל ליטול תרופות פסיכיאטריות המוציאות מהדעת לי כבוגר ואני אפילו לא רוצה לחשוב על ילד שלא יודע להסביר מה עובר עליו סובל מתופעות לוואי, דינו אחד,סבל לשארית חייו.
אל תמהרו לאבחן,לא לרוץ לתייג
זה הילד שלכם,תשקיעו עליו עבודת מחקר רצינית ותלמדו בעצמכם את כל המרכיבים של המונח פסיכיאטריה.
כל טוב
רספוטין

יש לדעת,
אמנם הפסיכיאטריה הכניסה הגדרות רפואיות למצבים התנהגותיים כניסיון מדעי לקטלג את ההתנהגות האנושית.
אולם רופא העוסק בתחום אינו מחויב לכך. פסיכיאטר הינו קודם כל רופא פסיכולוג, ולא טכנאי הגדרות ותרופות.
יש לדעת להשמש בכלים אילו ויש לדעת מתי לזנוח אותם.

לדעתי, רצוי כי ההורה יתעמק ככל האפשר בעולמו הרגשי ולמרקם התיחסותו של ילדם ולקשר איתו, וכמה שפחות להיבט הרפואי טכני של ההגדרות המקצועיות שנזרקות לחלל העולם על ידי אנשי מקצוע, וכך ייטב.
אין בכך אמירה להתרחק ממציצנות על עבודת איש המקצוע אלא להתרחק ככל האפשר מהסתכלות טכנית, שאינה אישית על הילד.
הרי הילד אינו תוית ב-DSM או אוסף כימיקלים שחברת התרופות מנהלת.