הפרעות כלשהן

לא כתבתי כל מה שרציתי לכתוב..
אז ככה. לפני חצי שנה החברה הכי טובה שלי עברה לגור בחו"ל.
היא באמת הייתה הכל בשבילי. לא הצלחתי למצוא את עצמי בלעדיה.
התחלתי לשתות בכמויות. כל יום הייתי משתכרת, הייתי יוצאת מהבית, לא היה אכפת לי מכלום.
השנה התחלתי תיכון, וכשהבית ספר התחיל אז זה סידר לי את היום, כבר לא היה לי זמן לשתות וגם כבר הייתה לי דחיית אלכוהול אז הפסקתי לשתות.
האובססיה הבאה שלי הייתה סמים. ממש ממש רציתי לנסות ולעשן וכלמיני דברים כאלה.
וניסיתי פעם אחת, ולא הלהיב אותי.
אז גם זה עבר כבר.
כשהפסקתי לשתות הייתי בדיכאון טוטלי. רציתי לחתוך את עצמי פשוט. רציתי להכאיב לעצמי.
אז גם התחילו ההתקפים. הייתי הולכת מכות עם כל הבנים בשכבה, כל דבר קטן שהיו אומרים לי הייתי לוקחת כלכך קשה. הייתי צועקת על מורים, על ההורים. מתנגדת, צועקת, מקללת-אפילו את אמא שלי. הייתי הולכת מכות עם אחותי, כל בוקר ריבים.
לילה אחד חזרתי הביתה, וגיליתי שאמא שלי סידרה לי את החדר. התחלתי להתעצבן ולצרוח, הערתי את ההורים שלי באמצע הלילה והתחלתי לצעוק עליהם ולקלל אותם, זרקתי את כל החפצים בחדר, בילגנתי הכל, שברתי דברים, זרקתי מהחלון, ומרוב עצבים רציתי לקחת את המכונת גילוח ולגלח את כל הראש.
זה נמשך ככה כל הזמן, אבל עכשיו זה יותר דיכאונות ובכי.

ישלי עוד דבר, שאני כל הזמן חושבת על מחשבות שליליות. הן פשוט משתלטות עליי. תמיד אני חושבת על איך אני אמות, מתי, ובאמת שאני חושבת שעוד שנתיים אני אמות. אני לא מצליחה לראות את עצמי עוברת את גיל 17.
אני כל הזמן מדמיינת דברים שקורים. אני הולכת ברחוב ומדמיינת שפתאום מכונית דורסת אותי.
קורה לי שאני ממציאה לעצמי דברים ופשוט מאמינה בהם. מספרת לכולם. אני יוצאת שקרנית ככה..
קרה לי ששמעתי קולות מוזרים באמצע הלילה והתחלתי להיכנס לחרדות ולבכות וסיפרתי אתזה לאמא שלי והיא צחקה עלי, אבל יום אחרי זה היא אמרה לי שגם היא שמעה אתזה. אני די בטוחה שהיא צחקה עלי.

באמת שאני לא מצליחה להעביר את זה להורים שלי, כי אני פשוט מפחדת שהם יצחקו עלי ולא יקבלו אתזה.

לכותבת האלמונית שלום

בצל הסבל הענק לא הבנתי מדוע לא הלכת לפסיכולוגית.
דעי שרוב אנשי המקצוע מכירים תופעת כאלה.

אפשר לעזור., וזה מוכח, חבל שתסבלי וחבל שתעברי צלקת נפשיות תחת המשברים שאת חווה.
לא כל הורה יכול להבין תופעות אלה , אל תשפטי את הוריך על כך. ההמלצה ללכת לאיש מקצוע הוגנת ונבונה.

הצעתי הכנה, פני בהקדם לפסיכיאטר ילדים ונוער לצורך הערכה והמלצות.

בהצלחה,
ד"ר סמואל אליהו
פסכיאטר ילדים ונוער
עמית במכון לפסיכואנליזה בת זמננו

כואב לקרוא את הסבל שאת עוברת.
לא בושה לפנות לטיפול ,לחיות עם הלחצים שהחברה בימנו מכתיבה הם לא דבר קל להתמודד עימו.
לדעתי, חשוב מאוד שתיפתחי לפני הוריך,אולי תראי להם את מה שכתבת כאן?הם יכולים להיות מקור כוח ותמיכה שיעזרו לך לעבור את המשבר ביתר קלות.

נסי לשכנע את דר' סמואל שיטפל בך ,לא תמצאי פסיכיאטר יותר אנושי ממנו.

רספוטין

אני עוקב כבר זמן מה אחרי ההודעות כאן, ונראה שמדובר באדם נדיר בנוף הפסיכיאטרי של ארצינו.

חבל שאין עוד רופאים רבים עם גישה כמו שלו

אלעד