חשיבה חזותית

רק לאחרונה התוועדתי לרמת החזותיות שבחשיבה שלי.
כאשר אני שומע שם מוכר אני מדמיין באופן לא רצוני כמעט את דיוקנו של הנ"ל.
כאשר אני מנסה להזכר בפרט מסוים אני נעזר בגמיון חזותי.
כאשר אני קורא ספר אני מוצא את עצמי שוקע בדמיון חזותי של העלילה.
כאשר אני מחשב בעייה מתמטית ולו הפשוטה ביותר איני מסוגל להתרכז בה באם לא 'אעבד' אותה בצורה חזותית,כאשר אני מתרכז במוסיקה,בקיצור בכל פעולת ריכוז מאומץ.
עלי לציין שמעולם (ככל הידוע לי) לא נטיתי לבלבל בין הדמיון למציאות,ואני אדם לחוץ במעט.
האם מצב שבו אני יכול להגיע (במיוחד כאשר אני עוסק בחשיבה מאומצת,כגון קורסים במתמטיקה) ל 10 שעות ביום שבהן אני מפעיל את דמיוני (אולי אני חוזר על עצמי אך אציין שוב שמכל חמשת החושים , דימוי חוש הראייה מרכיב את הרוב המוחלט של דימויי) עלול להפוך אותי לסכיזופרן או כל סוג של פסיכוטי? האם יש חשש ? או שזוהי דרכו התקינה של המוח?
תודה רבה