פורום פסיכיאטריה ילדים ובני נוער

בני בן 14 סובל מחרדות דכאון ובעיה של קשב וריכוז . יש לו בעיה חברתית מרגיש כאילו בני כיתתו רוצים להתקיף אותו ולפגוע בו ואינו יכול להתחמק מהרגשה זו . לפני 3 חודשים החל טיפול ב לוסטראל 50 מ"ג שהועלה ל 100 מ"ג ובחודש האחרון קיבל תוספת של ריספונד 1 מ"ג . למרות הטיפול הוא סובל לעיתים מהתקפות של בילבול זעם ורצון לבכות והרגשה שהכל מתמוטט ונהרס סביבו . התקפה זו זמנית וחולפת לאחר זמן קצר והוא מודע למצב אבל לא מסוגל לשלוט בו .בנוסף , מצב של רעב עלול לגרום לו להתפרצות זעם .
שאילתי האם יתכן שההתקפה הזו נגרמה כתוצאה מהטיפול התרופתי ויתכן שהטיפול התרופתי אינו מתאים לו ?
האם התיאור הנ"ל מתאים למצב של דיכאון פסיכוטי ?

קשה לקבוע על פי התיאור הקצר האם מדובר בדכאון פסיכוטי. בכל מקרה לאור מורכבות הקשיים חוסר היענות לטיפול תרופתי כדאי אולי לבצע הערכה מחודשת של המצב ולהחליט מה ניתן לשנות, לשפר בטיפול
בהצלחה

נוסף אינו עוזר.

יש לדעת שתופעת מריטת השערות באה וחולפת גם ללא כל טיפול.
ולפרקים אין כל טיפול תרופתי שעוזר. אני משוכנע שנוסו מגוון תרופות צר לסוגייה זאת.
בכל אופן שיהיה ברור, טיפול בתרופות ללא טיפול נלווה של שיחות הוא כמו השמת גבס ליד ללא פיזיוטרפיה.

אני מקווה שהפונה מבין שכשם שלא הגיוני שאדם ששבר את רגלו והוא מטפול בגבס חזרתו לתפקוד מחייבת עבודת שיקום פיזיוטרפיה. כך המצב בפסיכיאטריה. התרופה במובן זה תומכת בשינוי אולם יש צורך להוביל ועורר את המוטיבציה והכלים לשינוי משמעותי .

בהצלחה,
ד"ר סמואל אליהו
פסיכיאטר ילדים ונוער
עמית במכון לפסיכואנליזה בת זמננו