בעיה

שלום,
אני בת 16 אבל סובלת ממצבי רוח ירודים כבר יותר מ3 שנים.
אני לא רוצה להגדיר את זה כדכאון, כי אני לא זו שתגיד אם זה דיכאון או לא,
אבל אני בוכה הרבה, לפעמים התפרצויות בכי,
אני מוותרת על דברים שאני אוהבת כי אין לי כח ומצב רוח,
אני חושבת הרבה על המוות, גם אם אני לא רוצה, זה מציק - זה אפילו בחלומות,
אני אוכלת מעט מאוד - ובתקופות מסויימות אוכלת בלי סוף
"האוכל מנחם, משתיק את המחשבות"
ועוד ועוד, זה תמצית הסיפור.
זה מצב בלתי נסבל, אני לא יכולה להרגיש שאני באמת מאושרת, גם אם קורים דברים טובים.
אני מאוד משתדלת להסתיר את זה מהחברים והמשפחה,
הם לא יודעים שאני ככה, הם לא מודעים לזה.. ואני לא רוצה לדבר עם אף אחד על זה
אני מתאפקת מאוד כשבא לי לבכות, עד שאני בחדר סגור ונעול ואז אני פורקת כל מה שלא יכולתי לפרוק בסביבת אנשים.
אני ממש לא רוצה טיפול פסיכולוגי, זה סתם נשמע לי מעצבן ומעיק,
ורציתי לשאול אם פגישה עם פסיכיאטר עולה כסף.. ומה ההשלכות של פגישה עם פסיכולוג/פסיכיטאר לגבי הצבא.
אם פסיכיאטר מאבחן שזה מצב של דיכאון, בגילי ניתן להשתמש בתרופות נגד דיכאון?