הפרעה כפייתית ובעיית קשב וריכוז

למירב שלום

שאלותיך לא פשוטות.

לצערי וגם שמחתי, המקצוע הטיפולי אינו עניין של מתן תרופות להפרעה זאת או אחרת. כך אולי המצב במחלות זיהומיות לכל זיהום יש את התרופה המומלצת ,כך אולי בכירורגיה. אבל בפסיכיאטריה אנו מתיחסים לא רק לעצבים כחומר שניתן לעיצוב על ידי כימיקאלים שונים , אלא חייבים להתיחס גם למציאות בה הנער חי.

כלומר, יש להביא בחשבון את צרכי הילד ומצוקותיו, הטיפול הבין אישי שהוא מקבל. מבנה המשפחה והתמיכה שיש לו מסביבתו. גישה זאת שונה מרפואת עכברי מעבדה.
והואיל וכך יש חובה להכיר את הנער ומשפחתו וכן את סביבתו לעומק.
להמליץ על התערבות במישורים נוספים והרבה מעבר למישור הביולוגי הבסיסי.

ומכאן אני נאלץ, להצהיר בפניך כי כל הגישות נכונות רק שראוי להכיר את הנער לעומק.
גישה זאת היא הגישה הקלינית, ואי אפשר לדלג עליה.
במצבים מעוררי מחלוקת מקובל לבצע בדיקה נוספת - כחוות דעת שניה.


בהצלחה,
ד"ר סמואל אליהו
פסיכיאטר ילדים ונוער
עמית במכון לפסיכואנליזה בת זמננו

ד"ר סמואל היקר לילה טוב,

וואו... איזו תשובה!!! אהבתי מאוד את תשובתך הכנה והמקצועית, זה
בהחלט נתן לי חומר למחשבה. כמובן שבני בטיפול צמוד של פסיכיאטר מעולה
אבל המצב בהחלט מורכב ולפעמים די מייאש, כי זה מלווה בצרות אחרות
כפי שיש בכל בית...כולל ענייני בריאות מורכבים. אין ספק שזה חלק ממכלול
עדין ומורכב ואין תשובה מוחלטת. בכלל, ענייני הנפש, הכדורים, הטיפולים זה
הכל עניין של ניסוי ותהייה... וודאי שאין כאן תשובה אחת מוחלטת בנפש
המורכבת , המסובכת, המתוסבכת והעדינה שלנו...

בבריאות, (גם נפשית כמובן...), רוגע ושוב מודה,

מרב.