אני התכוונתי שהוא מכבד אותי מאוד...

שלום רונן

באם זאת מסקנתך , איני יכול להוסיף דבר. החשש לשינוי כהגדרך היא על רצף החרדות, והואיל וכך ריטלין עלול להחמיר חרדה זאת.

כאשר אנשי מקצוע מפנים להדרכה זה לא בגלל אלימות או מכות מדובר בהבנת עומק. באם אדוני חש שאין לו מה ללמוד מאיש מקצוע דרך הדרכה, הפיתרון הוא חינוכי של מערכת החינוך ותרופתי.

בהצלחה

שבהדרכה המשפחתית היתה התניה שאשתי תצטרף לטיפול אך היא סירבה בטענה שיעזבו אותה בשקט...הבן ראה את התגובה שלה והחליט גם הוא להתנגד...ביקשתי שיתנו לו טיפול פסיכולוגי בשבילו בלבד יחד איתי והם טענו שבלי שיתוף פעולה של האימא הם לא מוכנים...הבעיה שלי איתו שמעבר לכל הבעיות שלו הוא חסר מוטיבציה ללמידה-אפשר לומר שהוא הולך לכיוון "תת הישגי" ואני לא מאמין שהוא יסיים תיכון בקצב הזה...
היו לנו עשרות שיחות על הנושא אבל אני רואה שדיבורים לחוד ומעשים לחוד-לפעמים נדמה לי שהוא עושה "העברה" של דמות שקרובה לו והוא כועס עליה ואת אותו כעס הוא מעביר לדמויות שמזכירות לו אותה דמות...אני לא פסיכולוג וזו רק השערה...
האם אני יכול לשאול אותו אם זו הסיבה להתנכלות שלו למורות המקצועיות?
אולי זו רק השערה טפשית שלי...?
איך אוכל להכניס לו מוטיבציה ללמידה אם הוא בכלל לא פנוי רגשית ללמידה?
אולי הכול דמיונות שלי והוא סתם ילד עם קשיים בלימודים?

לרונן שלום


תשובה רצינית מחייבת היכרות אישית עם הילד והוריו.
רעיונותיך חשובים אולם יש עוד מימדים בהגשת עזרה.
אכן דיבורים לחוד ומעשים לחוד.

יש הרבה ספרי עזרה עצמיים, כקלינאי -רופא אני חייב לראות את הילד ולהכירו כדי להגיש עזרה.

ומכאן נבעה הצעתי.

בהצלחה