מתבגר כועס

בני בן 14. התייתם מאימו כשהיה בן 9.
לפני כ-6 חודשים, אחרי שהות של 8 שנים בחו"ל חזרנו לישראל ואני נישאתי שוב. כעת בביתנו גדלים ילדים מנישואים קודמים שלי ושל אשתי.
בני תמיד היה ילד שובב, מבולגן, נטה להתווכח, הפריע בבי"ס אך מכיון שהוא נבון מאוד הצליח להסתדר בלימודים. הדברים הללו לא השתנו משמעותית אחרי מות אימו. הוא טופל פעמיים על ידי פסיכיאטרים בחו"ל כל פעם למשך כמעט שנה אך לא חל שום שינוי במצבו. בשנה שעברה הוא עבר אבחון נוירופסיכולוגי שאבחן דיכאון. הוא קבל טיפול תרופתי ושיחות אך שום דבר לא השתנה.
בתחילת הקשר ביני לבין אשתי הוא דווקא יצר איתה קשר טוב אך מאז שהחלטנו להתחתן הוא התחיל להפגין עוינות. התחיל לקרוא לה בשמות גנאי ולהתחצף אלי עוד יותר מבעבר.
בחודש האחרון הוא בכלל לא מדבר איתי או איתה. גם כשפונים אליו לא עונה לנו. אם רוצה משהו הוא "נובח" את זה. עם האחיות הביולוגיות שלו הוא מדבר. בבי"ס לא חל שינוי בתפקודו. המורה מדווחת שיש לו קשר עם כמה בנים בכיתה אך הוא מעולם לא היה ילד חברותי במיוחד והוא לא נפגש עם בני נוער אחרים אחר הצהריים.
אשתי ואני מאוד מודאגים. עד כמה התגובה שלו חריגה? האם זה דיכאון? תור לפסיכיאטר יש רק בעוד חודשיים, האם זה סובל דיחוי?

תודה