נטיות אובדניות אצל ילד בן 10

לאחות המודאגת שלום

אכן תאור כואב. חבל שהוריך בבזבזו זמן כה יקר בטיפול בילד אצל הומאופט וכן בדשדוש בסוגיית קשב וריכוז - ברור שלא מדובר ברובד הזה.
הדברים טפחו וגדלו והילד חש מיואש וכמובן לא מטופל.....
טיפול מרפאתי במרווחים של ביקור פעם בחודש כדוגמא , אינם תואמים לחומרת מצבו. כיום הוא צריך למעקב מאוד צמוד, ואני מניח שהרופא שהציע אשפוז התכוון לומר שהמצב קשה ובמסגרת מרפאה רגילה אין סיכויי החלמה מהירים -וכאשר השהייה נוספת יכולה להעמיד את הילד בסכנה.
כאמור לא מדובר בלנסות עוד תרופת פלא אלא בצורך בטיפול הצלה -טיפול אינטנסיבי
במסגרת מחלקה. טיפול שאינו אפשרי במסגרת ציבורית.
כל השהייה של הטיפול עלולה לגרום להחמרה. אפשר לבחון שילוב טיפול ציבורי עם טיפול פרטי כטיפול אינטנסיבי אולם יש לדבר עם כך עם הרופא המטפל.

בהצלחה
ד"ר סמואל אליהו
פסיכיאטר ילדים ונוער
עמית במכון לפסיכואנליזה בת זמננו

שלום, אני אחות לילד בן 10 שלאור מה שנכתב ע"י האחות המודאגת ישנם המון קווי דמיון בהתנהגות. אחי מאד חרד לצאת מהבית, גם אצלו זה מלווה במיחושים גופניים כאלו ואחרים. הוא סובל אף ממיגרנות הרגלי האכילה והשינה שלו לקויים.
אך החמור מכל שהילד רוצה למות. הוא ניסה לקפוץ מהחלון בבית בקומה השנייה לאחר ריב עם אבא שלנו. מזל שתפסתי אותו רגע לפני המעשה. היתה עוד סיטואציה בה הוא דיבר על זה ואף ניסה לטפס ועצרתי אותו. אמא שלי מסרבת להאמין שמשהו קורה כי רוב הזמן הוא נורמטיבי בהחלט. אבא שלי חסר יכולת להביע רגש, נהפוך הוא, הוא שונא מחוות של רגש. בשיחה עם אחי מתברר כי הוא מרגיש שהוא לא טוב בכלום. ולא תלמיד טוב ולא יהיה שחקן כדורגל טוב כי הוא סופג מהאב ביקורת קשה בכל פעם.
אני מאד רוצה לפתור את הבעייה, מרגישה כי ההורים שלי אינם יפנו לבקשת עזרה בשל גאווה, התכחשות, פחד, מצב כלכלי ועוד סיבות נוספות אחרות.
למי אני יכולה לפנות? האם ישנם כלים שיכולים להינתן לי מבלי לערב את ההורים, או אולי רק את האמא? האם תמיכה מקצועית הינה דבר יקר?
אני מאד מפחדת שזה יקרה שוב והפעם אני לא אהיה כדי לעצור ולשמוע לו.
נקודה חשובה, אח שלי מאד קשור אלי ומספר לי את שעל ליבו בצורה פתוחה ועמוקה.
אני חושבת שאם יש מישהו במשפחה שיכול לעזור לו, זו אני.
אשמח לקבל הכוונה - איך!

תודה רבה
ולילה טוב

שלום, אני אחות לילד בן 10 שלאור מה שנכתב ע"י האחות המודאגת ישנם המון קווי דמיון בהתנהגות. אחי מאד חרד לצאת מהבית, גם אצלו זה מלווה במיחושים גופניים כאלו ואחרים. הוא סובל אף ממיגרנות הרגלי האכילה והשינה שלו לקויים.
אך החמור מכל שהילד רוצה למות. הוא ניסה לקפוץ מהחלון בבית בקומה השנייה לאחר ריב עם אבא שלנו. מזל שתפסתי אותו רגע לפני המעשה. היתה עוד סיטואציה בה הוא דיבר על זה ואף ניסה לטפס ועצרתי אותו. אמא שלי מסרבת להאמין שמשהו קורה כי רוב הזמן הוא נורמטיבי בהחלט. אבא שלי חסר יכולת להביע רגש, נהפוך הוא, הוא שונא מחוות של רגש. בשיחה עם אחי מתברר כי הוא מרגיש שהוא לא טוב בכלום. ולא תלמיד טוב ולא יהיה שחקן כדורגל טוב כי הוא סופג מהאב ביקורת קשה בכל פעם.
אני מאד רוצה לפתור את הבעייה, מרגישה כי ההורים שלי אינם יפנו לבקשת עזרה בשל גאווה, התכחשות, פחד, מצב כלכלי ועוד סיבות נוספות אחרות.
למי אני יכולה לפנות? האם ישנם כלים שיכולים להינתן לי מבלי לערב את ההורים, או אולי רק את האמא? האם תמיכה מקצועית הינה דבר יקר?
אני מאד מפחדת שזה יקרה שוב והפעם אני לא אהיה כדי לעצור ולשמוע לו.
נקודה חשובה, אח שלי מאד קשור אלי ומספר לי את שעל ליבו בצורה פתוחה ועמוקה.
אני חושבת שאם יש מישהו במשפחה שיכול לעזור לו, זו אני.
אשמח לקבל הכוונה - איך!

תודה רבה
ולילה טוב