ביסקסואליות או סתם חרדה?

שלום,

אני נכה מלידה, בן 31
משחר נעוריי ידעתי אהבה ומשיכה לנשים, ולא הרגשתי ש"כי צריך", אלא הדבר בא לי באופן אוטומטי, כולל היום. אולם גם מאותה התקופה, ורק לאחר שמסיבות רפואיות נאלצתי לפרוש מבית הספר וידעתי בדידות( גיל 15 - 16 ), התחלתי לפנטז מינית בזמן האוננות על משגל גברים, והייתי מפנטז על חבר ילדות שלי.

לאורך השנים ( עם הפסקות ארוכות ) הייתי מאונן תוך מפנטז על גברים, אך מחוץ לגבולות הפנטזיה, בחיים האמיתיים, אינני נמשך משיכה רגשית או פיזית אליהם - למעט לאיבר מינם, לאמור, דבר בגוף הגבר אינו מושך אותי, אלא רק הזיקפה שלהם.
כשאני בים, כשאני ברחוב או באוניברסיטה, רק נשים צדות את עיניי. לא היה מצב אחד שגבר גרם למבטי להתעכב עליו ולו לשנייה. יתר על כן, בכל הפעמים שהייתי בזוגיות ארוכה כקצרה, פנטזיה על גבר אפילו לא הבליחה לראשי, והיו לי פנטזיות על נשים אחרות בזמן זוגיות, כך ש"מפעל" הפנטזיות שלי מעולם לא נפסק.
עוד אוסיף שמעולם לא חשתי צורך לאמץ את עצמי כדי להימשך לאישה. לא הייתה פעם אחת שלא גמרתי בזמן המשגל איתה, ושככה יהיה לי טוב, כשהייתי מאוהב, הייתי פאקינג מאוהב.
בין אם מתוך תחושת בדידות ובין אם מתוך חרמנות בלתי נשלטת, הלכתי על זה - מימשתי שלוש פעמים את הפנטזיה עם גבר: לא היה סקס, אלא אוננות ומציצות הדדיות. בסוף האקט
חשתי שני דברים: 1. שהיה פער בין הפנטזיה בחדרי החדרים שלי, לבין ההנאה שחשתי בפועל, כלומר, היה לי נעים תחושת המגע על הפין וכן האורגזמה, אבל עור גופי היה אדיש לתחושת מגע הגבר, וכשמצצתי לא חשתי את ההתרגשות כפי שחשבתי שתהיה, כפי שאני יורד לנשים, יותר מזה,
בפעם האחרונה חשתי שאני כופה על עצמי להתיר כל רסן ולזרום עם הבחור. אבל מגע היד שלו, הנשיקות אתו לא עשו לי דבר, ותחושת הזיקפה שלו בידי הייתה נחמדה, לא מעבר לכך.
דבר אחרון - למעלה מ - 12 שנים אני מעסיק מטפלים, וכל המטפלים שלי נראו טוב ובימי הקיץ הסתובבו בביתי חשופי חזה, קילחו אותי, ודבר זה לא עשה לי.
אבל לאחרונה נכנסתי ללופ של חוסר ביטחון שמא אני הומוסקסואל מודחק. הפנטזיות המיניות מגוונות והדמיון שלי פראי במיוחד: אני מפנטז על מבוגרות מאוד, על נשים שעירות בערוותן ובבית השחי, על טראנסקסואליות, ידידותיי, על נשים בעלות חזה נפול וכאמור, על גברים...ונהנה מסרטי לסביות

אני מבקש להדגיש שחוסר הביטחון הזה והחרדות בעניין מופיעות בעיקר, ואולי רק בימים שאני עייף, שכן אני סובל מעייפות כרונית.
אבל מצד שני, אולי דווקא כשאינני עייף אולי מנגנון ההכחשה שלי חד כתער.

תיארתי את המצב כמות שהוא מבלי לעגל פינות, ואשמח לדעת האם אני הומוסקסואל מודחק, דו-מיני, או סתם חרדתי? אין לי בעיה להיות דו, אני רק חושש שהחרדות יגרמו לי בילבול בבואי להכיר נשים. בילבול שלא היה מעולם.
כל פנטזיה ברת מימוש?