שלום. אשמח לקבל עצה..

אני בת 21, בגדול- יש לי בעיה. אני מפחדת מיחסיי מין. אני מניחה שהבעיה הזו היא דיי נפוצה, אך יש לכך הרבה סיבות ולכל אחד יש סיבה אחרת שבגללה הוא מפחד.
אני בתולה, גדלתי במשפחה דתית וקיבלתי חינוך דתי (למרות שאני מחשיבה את עצמי כמסורתית) ואף פעם נושא המין לא היה פתוח אצלנו בבית. זה היה מעין "טאבו" כזה שאסור לדבר עליו. למרות שכן היו לי התנסויות (אמנם מעטות) עם גברים, והיו לי בני זוג לכמה חודשים.. אף פעם לא הגעתי למצב של קיום יחסי מין, בין היתר גם כי לא רציתי. פשוט חיכיתי למישהו שאני אדע בוודאות שהוא מספיק רציני כלפי, ושאני מספיק רצינית כלפיו, כדי לתת לו את המתנה הזאת. נושא הבתולים מאוד רגיש אצלי.
נתקלתי בהרבה גברים שמאוד אהבו את הקטע הזה שאני כביכול "שמורה" ו"טהורה" ועם הזמן אפילו התחלתי להנות מהתעסקות במחשבה הזאת, אני מרגישה שזה פשוט משהו שמייחד אותי.. כי קשה היום למצוא בחורות בגילי שהן עדיין בתולות.
אני יודעת ומכירה בזה שיש גם לא מעט גברים שנרתעים מזה.. אבל הם בכל מקרה לא בשבילי. כי אני מחפשת את הגברים שכן אוהבים קצת שמרנות.
עכשיו, הגעתי למצב כזה שאני עומדת כנראה בפתח של מערכת יחסים חדשה עם בחור, שסיפרתי לו על עצמי, שזאת אני וזה המצב שלי וכו'.. והוא דווקא אהב. אבל אני עדיין לא יכולה לצפות ממנו לחכות לי לנצח.. אני יודעת שבאיזה שהוא שלב כשהמערכת יחסים כן תתקדם וכן תהפוך להיות רצינית הוא יצפה לזה לבד... ומצד אחד תמיד חשבתי שאני כן מוכנה לזה, ושאני לא מפחדת, ורק כשיבוא הגבר הנכון לא תהיה לי בעיה להתמסר אליו, אבל פתאום מתחילות לעלות בי מחשבות שאולי סתם אמרתי את זה לעצמי עד עכשיו. פתאום מתחילה להרגיש שאולי אני עדיין לא ממש מוכנה לזה, ואני פשוט רוצה לדעת מה הסיבה.
האם זה בגלל שאני רוצה להישאר "מיוחדת"? האם זה בגלל שאולי כשאבתק את בתוליי סוף סוף פתאום ארגיש שמשהו משמעותי ממני וממי שאני פשוט הלך? נעלם? אולי זה בגלל שאני עדיין רוצה להרגיש קצת ילדה וקצת אישה? אולי ההרגשה הזאת של הטוהר מאוד נעימה לי?
הייתי רוצה להתגבר כבר על הפחד הזה ולעשות צעד אמיתי לקראת קרבה עם בן זוג, לקראת חמימות ואהבה. ויחסי מין הם חלק חשוב מאוד במערכת יחסים תקינה. אני יודעת את זה. אני בחורה מאוד קרה וזה פשוט חבל לי.... מה עושים? מאיפה מתחילים?