שאלה דחופה

גיל 18 הוא באמת מופלא. בהתאהבות הראשונה כולנו יודעים שמצאנו את החצי החסר שלנו. תמיד התגעגענו לזה, חלמנו את זה, חשנו את זה........,
כשמתאהבים בבת מינננו ומגלים איתה את היופי והריגוש של הקירבה המינית ושותפות הפורקן כל העולם נפתח.
לצערכן שתיכן יודעות שזה יהפוך לזיכרון ולגעגוע תוך זמן כמעט קצוב. אם את מרשה לי אני מציע לך למצות את העונג והתמימות שבהתאהבות הזו. כמוה לא תהיה שוב.
לאחר אבדן התום והתמימות הבאות בתור תזכרנה לך. מה שתזכרי מהקשר טוב שתיקחי אותו גם באהבה וקבלה עצמית.
האבל שתחווי בסיום יהיה קשה וכואב. גם זו תחושה שתרשי לעצמך לחוות עד תום.
העזרה הטובה ביותר שיש לי להציע לך קשורה לאמירה שזו פעם ראשונה מיוחדת עם סיום בלתי נימנע. תמצי אותה עד תום ותיפרדי מאהובתך בחיבה והכרת תודה על הרגעים המיוחדים והנדירים שחלקתן עם אובדן הנעורים והכניסה לעולם של הגדולים.
ראי זאת כמתנה שקיבלת בדרך ולא כעונש של אובדן איום ונורא.
בהצלחה

מתי הקשר ממצה את עצמו?
מתי אני יכולה לומר זהו מיציתי? אני לא רוצה אפילו להעיף מבט על המחשבה הזו.