פוסט טראומה וחרדה מהריון...

שלום,
אני בת 36, ונישאתי לפני שנתיים כמעט.
מאז נישואי, וקצת לפניהם, נפלו עלי כל מיני מינים של צרות מאיימות ומפחידות, שלתחושתי, ברוב המקרים התממשה הציפיה הגרועה ביותר עבורם:
- אמי חלתה בסרטן ולמרות מאמציה להחלים, היא נפטרה תוך זמן קצר יחסית
- תוך כך, נכנסתי להריון בשמחה, שנפל ספונטנית בחודש מוקדם מאד
- הריון הנפל "סירב" להתפנות מגופי עצמאית (כנראה בגלל העובדה שעוד לא עברתי לידה) ונאלצתי, למרות פחדיי הטבעיים, לעבור גרידה בהרדמה כללית.
- תוך כדי כל התהליך הזה, נתגלו לי גידולים שפירים ברחם (מיומות) בגודל יחסית מאד גדול, ונמסר לי שמאד לא מומלץ לי לנסות להרות שוב, אלא לחכות שאולי הם יתכווצו, ואם לא לנתח להסרתם.
- כעבור 3 חודשים לא רק שהם לא התכווצו, הם אפילו תפחו עוד, ונאלצתי לבסוף להכנס לניתוח להסרתם לפני שאוכל לנסות להרות
- בעקבות כל אלו נמסר לי שבעתיד אם אנסה ללדת- אהיה חייבת לעשות זאת בניתוח קיסרי, וכן, לא הצלחתי להרות טרם מותה של אמי,
- בניסיונותיי הנוכחיים להרות הסתבר שכל המאזן ההורמונלי שלי תלוי על בלימה, ואני לא מצליחה להתעבר שוב. כבר היה ידוע שהריון עלול לגרום להתפתחות חוזרת של אותם גידולים ברחם, שבתורם מעלים משמעותית את הסיכויים ללידה מוקדמת, או להפלה

לאור גילי, כמובן שקיימים החששות הטבעיים מפני בעיות של העובר וכל מיני כאלו רעיונות, ולאור פטירתה בטרם עת של אמי האהובה והיקרה, יתכן שאני אף סובלת מפוסט טראומה...
עכשיו אני חושדת שבנוסף לכל הצרות התפתחה בי חרדה לא מודעת מההריון, שלא לומר- מהילד שיצמח בתוכי ויביא איתו עוד כל מיני בעיות אחרות, בסיכוי לא נמוך...
מה עושים?!
איך מתמודדים עם פחד כל כך אמיתי, כל כך נוכח, שלצערי מבוסס על ניסיון חיים לא פשוט של השנתיים האחרונות (וזה לא שטרם לכך חיי היו דבש...) ועל דברים שהם לגמרי לא פנטסטיים?
איך בכל זאת אוספים כח לנסות להתעבר ולהרות?