חשש ופחד מילד שני

שלום רב, אנחנו נשואים ואוהבים 4 שנים וחובקים ילד מהמם בן שנתיים ורבע. אני נורא רוצה להכנס להריון שני ובן זוגי קצת חושש מהעניין, מאוד רוצה ומתרגש סביב העניין וכשזה מגיע לידי מעשה (בימי הביוץ)הוא חושש ונסוג. בן זוגי נוטל פלוטין - נגד מצבי רוח/דיכאון מזה כמה שנים עם הפסקות. אחרי הלידה של הבן עברנו משבר בזוגיות(מה גם שזאת היתה תקופה שהפסיק עם הטיפול התרופתי), אף התחלנו טיפול זוגי והפסקנו היות והיה לו מאוד קשה עם העניין, בעיקר החזרה לפצעי הילדות שלו ולמה שהוא הביא איתו לזוגיות, סה"כ לקחנו איתנו לא מעט "מהמעט טיפול" ועבדנו על הרבה דברים בזוגיות והיום היחסים חזרו להיות טובים. בנוסף הוא העדיף ללכת לטיפול בעצמו רק ששוב התחיל והפסיק, לא התחבר למטפל ושוב זה סביב החששות שלו מעניין הטיפול והחזרה לילדות הלא פשוטה שלו, לא פשוט בעבורו לפתוח את העניין והוא מדחיק ובורח. אני מנסה בכל כוחי לתמוך ולהבין אותו אבל במקרה הזה קשה לי. אני מאוד מאוכזבת מחוסר היציבות סביב עניין הילד והוא מרגיש די רע עם העניין. הוא לטענתו נורא חושש ופוחד בגלל המשבר שעברנו, בגלל כל מה שסבב את ההריון והלידה, ובכלל ההיבט הכלכלי, החשש מכל העול של עוד ילד, ונראה לי שזה בכלל קשור לפחדים שלו, לחוסר היציבות, לפחד משינויים. אני נורא מנסה לשכנע אותו לעשות טיפול אבל הוא מאוד חושש מזה ואני גם לא לוחצת אני מבינה שזה חייב לבוא ממנו. בשישי האחרון גיסתי הודיעה לי שהיא בהריון, נורא שמחתי בשבילה אבל זה ממש כאב לי והרגשתי מועקה גדולה הוא ראה והסביר לי את כל החששות שלו, לדעתי הכל ניתן לפתור, והוא טוען שאני רואה הכל ורוד ומבחינתי הוא רואה רק את הקושי והחשש.. ואני כבר בת 37.5 ומבחינתי אני לא רוצה לדחות את העניין יותר מידי, הוא מבחינתו היה מעדיף לדחות קצת. אני לא רוצה ללחוץ עם העניין ומצד שני אמרתי לו שצריך לדבר ולבדוק ולהציף את החששות והפחדים ואי אפשר להתנהל סביב הפחד.. מה היית מציע לי לעשות עוד?? בהתחשב בכל מה שציינתי. תודה מראש, גילת