הריון- ספקות וחרטות

שלום שיר,
הטלטלה הרגשית שאת מתארת יכולה להיות קשורה לגורמים פסיכולוגיים וגם לגורמים הורמונליים.
מכיוון שאת סובלת, אני ממליצה שתפני לאיש מקצוע ותבררו יחד מה גורם לך לחוש תחושות קשות ואיך ניתן להתמודד.
בינתיים, נסי להשתמש בתרגילי הרפייה. גם שיחות ותמיכה מאדם קרוב (אמא, חברה וכ'ד)יכולות להקל עליך,
בהצלחה

אתקן רק ואומר שאני נמצאת בשבוע השמיני להריון.

אולי צרת רבים חצי נחמה...שיר שלום, בשליש הראשון הייתי במצב רגשי מאוד מאוד בלתי יציב, בכיתי המון ואפילו קרה לי משהו שהפחיד אותי נורא:פתאום לא הרגשתי אהבה לבעלי, הוא היה אז במילואים במלחמה והייתי אדישה לגבי זה ( לא נעים לספר, אבל היו לילות שהעדפתי שישאר בצבא ושלא יבוא לחופשה כדי שאשאר לבד...)התגובות הרגשיות שלי היו חסרות פרופורציה והרגשתי "לא אני"... במהלך השליש השני התאזנתי,תודה לאל,וחזרתי מהר מאוד לשלמות ולאהבה הגדולה כלפי בעלי.כעת אני לקראת סיום השליש השני ומדי פעם יש לי "הוריקנים הורמונאליים", אבל לעיתים רחוקות בלבד ולפרקי זמן קצרים, זה לא דומה בכלל לשליש הראשון שאז זה הרגיש כמו מצב רוח רע מאוד שמצתמשך ולא עובר. זהו. מקווה שעזרתי. הריון קל ושמח .נועה

תמיד מאשימים את ההורמונים בהכל( כנראה בשביל שיהי את מי להאשים.)
אבלהאמת היא שזה לא בדיוק נכון , יש גם סיבות רציונליות .
יש מעין תחושה של אבל על אבדן הנעורים, יש חשש מהאחריות הכבדה שהולכת ליפול עלייך.
כי זה מעבר מכי חד שיכול להיות. יותר מכל מעבר בחיים , המעבר של להפוך להיות אמא.
אני אם לשניים ואני יכולה לומר שזה אושר גדול, אבל בצד האושר יש קושי קושי שכל אימותינו חוו וממשיכות לחוות וזה טבעי לחשוש מהקושי ...
אבל ככה הם החיים ( אחרת איך היה ממשיך להתקיים המין האנושי ??? )
בקיצור את לא שונה , את כמו כולנו.
והתחושות שלך יהיו חזקות יותר אחרי הלידה ואת לא צריכה להבהל מהן....ואת צריכה לדעת שאת נורמלית .