תחושת אמבילנטיות בנוגע לילד נוסף

שלום, יש לי ילד בן שנה ושמונה חד'. אני מתחילה לחשוב על הריון נוסף, כאשר התכנון הוא להביאו כשבני יגיע לגיל שלוש.
יש לי רצון עז להיכנס להריון ואני מרגישה שגופי בשל לכך. אפילו מבחינת הנסיבות החיצוניות (קריירה, בן זוג שרוצה) הכל מתכוונן להריון נוסף. אך יחד עם זאת, ראשי מלא בחששות ובלבטים.
אני חושבת שעיקר החרדה נוגעת בהשפעה של השינוי על יחסיי עם בני - יש לי קשר מאוד חזק עם בני וכמובן, שנוכח העובדה, שהוא הבכור והיחיד, קיומו ממלא את חיי ואת נשמתי עד שכמעט לא נותר מקום לאדם נוסף (פרט לבעלי). אני חרדה שילד נוסף ירחיק אותי מבני ומאידך חוששת מאוד שהילד הנוסף לא יקבל את מידת האהבה שהענקתי לבני הבכור.
כשאני מעלה בדמיוני סיטואציות עתידיות, אינני יודעת איך אסתדר למשל, בהנקה (את בני הנקתי למרות הקשיים הרבים), ביציאה לטיול עם שני ילדים קטנים ובהתמודדות עם הקשיים שעלולים להתעורר אצל בני לאור השינוי בחייו, בשינוי בשגרת החיים שפחות או יותר התגבשה בחיינו.
אציין, שבאופיי אני אדם די מחושב ולכן, חשוב לי להגיע לשלמות פנימית עם החלטתי להביא ילד נוסף, אך הפחדים האלו, שממש לא היו בהריון הראשון...איך מתמודדים איתם? אני לא רוצה להיכנס להריון ואז, לגלות שקשה לי להתמודד עם החרדות. אני מעדיפה להתמודד עם הדברים לפני הצעד המשמעותי הזה.
זקוקה לעצה.