האם אני בדיכאון אחרי לידה?

לפני הלידה הייתי אישה שמחה שאוהבת לעשות דברים ושונאת להתבטל, מחייכת, צוחקת, ללא דאגות.
מהלידה עד כמה שאני מנסה להיזכר התחילו לי מחשבות שאני ממש מרגישה חרדה מהם-עד כמה חרדה? יכולה לבכות, להילחץ, להתעצבן, לצעוק (על בעלי שעושה דבר קטן..)להיות מכווצת-פיזית.
אני חרדה נורא לתינוק-שלא יאכל מספיק ושלא יהיה לי מספיק חלב. שלא יגדל. הבכי שלו מלחיץ אותי נ-ו-ר-א.
הרבה מחשבות על מוות-מוות שלי. מה יהיה אח"כ לאן נגיע? האם יש משהו אח"כ?אין לי חשק לכלום, אני לא נהנהת מכלום כמו פעם בקושי. כל הזמן יש לי בראש קול כזה שאומר לי" ממילא בסוף כולם מתים וזה נמחק ונגמר-אז בשביל מה?"
ביום הכל סבבה, שמחה, עושה דברים ומדי פעם נזכרת אבל מדחיקה,
אבל פוחדת מהלילות-מהערבים, פוחת כל יום כבר במשך יותר משבועיים.
זה גורם לי לעצבים שמוקרנים לתינוק ולפעמים קשה לו להירגע.
מפחדת למות, לחצות כביש שמא אדרס, חווצה בזהירות מאוד, מפחדת לחבר מכשירי חשמל לשקע-שמא אתחשמל וכד'.
ועוד כל מיני דברים מוזרים,
מפחדת גם ממות של קרובים אלי.

האם זה דיכאון אחרי לידה?פסיכוזה?
יש קשר ללידה?
לאן פונים? מה עושים?
אודה לכ מאוד,
אני מבולבלת ומפוחדת נורא.