שאלה

בשבוע 12 להריון ראשון.
הרבה דברים מדאיגים אותי, אני בוכה כמעט מכל דבר שמטריד אותי ובוכה מכל דבר שקשור בהריון.
למשל: אני כרגע מובטלת ומחפשת עבודה מזה 3 חודשים. יש חסכונות ועוד דמי פיטורין, כך שאין לי סיבה להילחץ. למרות זאת, כל הנושא שקשור בחיפוש עבודה וזה שעדיין לא מצאתי גורם לי לבכי - בין אם זה בכי בזמן חיפוש המשרה, או בכי בזמן שאני מספרת לבעלי שלא חוזרים אליי כששלחתי את קורות החיים.
דוגמא נוספת: אקרא כתבה באינטרנט שקשורה בהריון - בין אם מדובר בהשוואה בין בתי חולים לבין אם קריאה על חווית לידה או מידע על בדיקות שונות - ואני מתחילה לבכות.
זה לא אני - אני לרוב לא בוכה מ"שטויות", אבל כל דבר גורם לי לבכות - ושום דבר לא מקל עליי. ניסיתי להיפגש עם פסיכולוגית ולשתף אותה בתחושות אבל אחרי 5 פגישות הרגשתי שאני פשוט מבזבזת את כספי: לא הצלחתי לפרוק את שעל ליבי והרגשתי נשפטת. באופן כללי קשה לי מאוד להיפתח כלפי אחרים, היחיד שאני מספרת לו שעל ליבי הוא בעלי - וגם ממנו אני מסתירה חלק. אני אדם מופנם וסגור (ומאוד פרטי - הפרטיות שלי בנוגע לרגשותיי מאוד חשובה לי, אני לא מגלה את רגשותיי האמיתיים לאף אחד ולרוב אעדיף לשקר לגביי רגשותיי רק כדי שלא אצטרך לחשוף אותם) ולא אוהבת להראות לזרים (וגם לא לקרובים) את דאגותיי או חולשותיי.
למרות זאת, קשה לי מאוד המועקה שאני מרגישה, קשה לי עם הבכי, קשה לי עם מה שאני מרגישה בפנים.

אודה על עצה או עזרה בנושא.