הריון ותגובה

שלום אנני
מציעה שתפני ליעוץ מקיף. הבעיה שאת מתארת לא פשוטה ונכון שצריך לשים גבולות אך העניין מורכב
בהצלחה

אני עדיין מוצאת את עצמי רגוזה ונעלבת ממנה. הורדנו את כמות המפגשים איתה לפעם בשבועיים, וכל פעם שאנחנו מגיעים אני צריכה לשמוע את הרצון שלה לרכל על ההריון עם החברות שלה (אני אומרת לרכל כי היא אומרת "אני מאוד רוצה לשתף את החברות שלי ברגשות שלי על ההריון" - וזה מרגיש כמו ריכול: כי כבר ציינה לפנינו - בפני משפחה שהכרנו לראשונה שהיא לא מרוצה מזה שנכנסנו להריון). בנוסף לכל זה, היא כל הזמן עורכת השוואה בינה לבין ההורים שלי, כאשר אין בכלל מה להשוות (את הוריי אנחנו רואים פחות מהם, למשכי זמן קצרים יותר - זאת משום שלא עושים לנו "סרטים" אם אין לנו כוח להגיע). האם יש כלים להתמודד עם כזאת חמה? לנסות לגרום לה לשנות את ההתנהגות שלה אינה אפשרית: זאת משהו שהיא אישה כזאת (היא עסוקה רק בעצמה, לא מעניין אותה אחרים, וקשה לה מאוד להתנתק מבניה: למשל סביב החתונה כל הזמן הייתה מקטרת באוזניי ואוזני בעלי שקשה לה שאנחנו מתחתנים - זאת למרות שלא עזרה לנו כספית כלל, חסכנו כסף על-מנת להתחתן). האם יש תרגילים שאוכל להשכיח אותה ואת התגובות שלה כשאינני נמצאת שם? למשל בימי שישי אחרי מפגש איתה, אנחנו חוזרים לדירתינו ועד למחרת אני (לדעתי שנינו) עצבנית, כעוסה, רגוזה ומוטרדת. לוקח לי הרבה זמן להשתחרר ממה שהיא אומרת ועושה (בעיקר כי לא רק אני נפגעת בסיפור, גם בעלי נפגע ממנה). אשמח לקבל עצות שיעזרו לי ולבעלי להתמודד עם התנהגות כזאת (ואשמח לקבל מעט פירוט: למשל קיבלנו עצה: לשים גבולות, אך לא כלכך הוסבר איך, כחלק מזה החלטנו להגיע אליה פעם בשבועיים ולא מידי שבוע. למרות זאת: אשמח לקבל גם הסבר איך לבצע וליישם את העצות). תודה!

מדוע את מייחסת לאישה קטנה ושולית זו חשיבות כלשהיא?
העובדה ששני אנשים במקרה הם ההורים של האיש שאת אוהבת לא מחייב קשר עימם. מדוע את הולכת למקומות שבהם לא נעים לך לשהות?
אני לא בקשר עם הורי בעלי מזה שלוש שנים בגלל התנהגות לא נעימה ולא מפרגנת מצידם. הם אינם חלק מחיי ואני לא רואה כל צורך בקשר כזה בכוח. גם לחתונה הם הגיעו כאורחים רגילים... ולא היו שותפים לתהליך.
אני לא רואה את המשפחה כמקודשת בכל מחיר אלא קודם כל כדינמיקה בין אנשים. ושוב, אלו הוריו של מישהו אחר ולא הורייך שלך. אין לך כל מחויבות אליהם.
בעלי פוגש את הוריו באופן תקין ואני לא רואה כל קשר בין שני הדברים.
נכון, זה לא מצב אידיאלי, אבל - לא בכל מחיר ולא בכח. כך נעים לנו יותר, חיינו אינם מתוחים ויצרנו הרמוניה בביתנו הקט ובחיינו האינטימיים.
אנחנו כעת חווים הריון ראשון, והוריו אינם חלק פעיל מכך. הם שומעים על ההריון ושואלים שאלות ממקומם, מביתם וכך הדברים נעשים לרוחי. הוריי מאד שותפים בחיינו ושוב, אין קשר בין הדברים.

ממליצה לך יקירה, להתעסק בטוב שבחיים ולהזיז הצידה כל גורם מפריע, עבורך, עבור בן זוגך ועבור התינוק שלך. התרחקי ממקומות שבהם לא נעים לך להיות ובקשי מבן זוגך להבין כי הוריו הם הוריו ולא הורייך וכי לא נעים לך לשהות במחיצתם. זכותך להיות בקשר או לאו עם כל אדם בחייך.

זו עצתי מהלב, לחיים טובים ורגועים, אישיים ופרטיים, ללא הפרעות וניג'וסים.
בריאות והריון נעים ורגוע :)

שלום אנני
את מעלה כאן בעיה מורכבת. צריך להכיר אותך ולדעת עוד פרטים כדי שאוכל לסייע לך בהצבת גבולות.
ממליצה שתנסי לשוחח עם חמתך ולהסביר לה את הכאב שהיא גורמת לך. נסו להגיע עימה להסכמה. אם לא יעזור, כדאי לפנות לאיש מקצוע כדי שתוכלי להמשיך את ההריון בצורה רגועה יותר.
בהצלחה

גם לי יש חמה לא מהעולם הזה, בכללי היא אישה טובה. אבל היא אוהבת "לעזור" יותר מדי. דוחפת את האף לכל מקום, מיליון שאלות. מתקשרת לבעלי 3 פעמים ביום, כשהיא לא מתקשרת אז הוא לא מתקשר, אז היא מתקשרת אליו ומתחילה לשחק לו על המצפון, שהיא עובדת מאוד קשה ויש לה עוד מיליון בעיות עם סבתא ועם בעלה, ושהיא על כדורים ובקושי קמה מהמיטה ובקושי זזה ו.... ושבעלי מניאק לא מתקשר לברר מה שלום אימו לא דואג, והיא תמות ולא יהיה לו אכפת... וכל מיני כאלה. גם אותי היא אוהבת לעליב, כאילו חלילה לא בכוונה, לדוגמה מגיעים אליה לארוחת שבת, חייבים לפחות פעם בשבוע, אחרת יהיו הצגות. היא אומרת לבן שלה, חמוד שלי כל כך התגעגעת לאוכל של אמא, אין על אוכל של אמא,אני הכי יודעת מה אתה אוהב- כאילו הוא איזה ילד דביל, וזה הרי בא לעליב אותי, שאני כאילו לא מבשלת, שזה לא נכון, וכל פעם היא שואלת מה אכל מה בישלתי, חושבת שהוא מורעב, למרות ששלוש שנים אנחנו ביחד ובינתיים חלילה הוא לא רזה...אני גם בהריון, היא דווקא שמחה, כמובן דוחפת את האף שלה לכל דבר, בנוכחותה אי אפשר להגיד כלום, הכל היא צריכה לדעת ולהתערב, כבר אמרה לנו שכל שישי שבת הילדה תהייה אצלה, ושהיא תפנק אותה ותקנה לה הכל... בעלי לא סובל את ההתנהגות הזאת שלה, רב איתה ומעמיד אותה במקומה, מסביר לה שהוא כבר מבוגר והיא לא יכולה להיות כזאת תלותית בו כל הזמן. אני לא מתה על הביקורים אצלה בבית, כי בצורה זו או אחרת היא מוצאת דרכים לרדת עלי ולעקוץ אותי, בלי שבעלי ישים לב. בנוסף היא חיה ממחמאות ושבוחים, אם חלילה לא נגיד לה איזה אוכל טעים או כל הכבוד על המאמצים שהיא עושה, מחפשת לנו דברים לתינוקת מבררת והכל, היא בכוח תוציא מחמאות... לא אכפת לי מה היא תגיד או תעשה, אני לעומת בעלי לא מתוככחת איתה, פשוט אני יודעת שלא משנה מה היא תגיד, בסופו של דבר איך שאני ארצה זה מה שיקבע!!!וגם בעלי יודע זאת היטב.
אל תתרגשי מכל השטויות שחמותך עושה או אומרת, תעבירי את הארוחות ערב האלה, פיזית תהיי שם ורוחנית תחשבי על דברים נעימים וטובים, אל תתיחסי לדברים שהיא אומרת שמעליבים, תחסמי את עצמיך מפני זה. שתגיד מה שבא לה, את יודעת את האמת גם אם היא תתפוצץ. הרי תביני שזה בא ממקום של קנאה, והיא רואה בך איום יותר מאשר את בה. כל המטרה שלה במעשיה זה לגרום לך חוסר בטחון וחוסר נוחות. אל תכנעי ואל תראי לה שזה משפיע עלייך ככה את נותנת לה את מבוקשה.תהיי חזקה ותתעלמי, שבעלך ידבר איתה וישים אותה במקומה. אם יותר קל לך, אז תחשבי שהיא אישה חולה- נהלוקה בשכלה, תרחמי עליה, על חולים לא נעלבים... אני אפילו כבר נהנית מכל הסיטואציות האלה, זה כבר משעשע אותי השטיות שלה...תתיחסי להכל כמו בדיחה.
מקווה שעזרתי, מחקה לעדכונים.