אבודה

היי אני בחורה בת 19 משרתת בצבא, ההורים שלי התגרשו שהייתי ילדה בת ארבע לאבא שלי יש מחלת נפש ומאז שאני זוכרת את עצמי תמיד הייתה לי מערכת יחסים די לא יציבה עם אבא שלי הוא היה תמיד פוגע בי ויורד עליי גם אם הייתי צוחקת בוכה או שותקת תמיד היה לו מה לומר. כשהגעתי לגיל 16 החלטתי להפסיק לדב ר איתו ורק עד לא מזמן חידשתי איתו את הקשר והבנתי שיש לו בעיה ושאני צריכה להבין אותו והיום אני כבר לא כועסת עליו ושכחתי כבר מזמן את מה שקרה הבעיה היא ההשלכות שזה השאיר אחריו. כולם אומרים לי כל הזמן כמה שאני יפה ושווה וחכמה וטובה אבל אני לא תמיד מרגישה ככה בחיים שלי לא היה לי חבר רציני וכל פעם שאני רוצה מישהו ומדברת איתו אני מרגישה שהוא מתרחק ממני כמו מאיזה עלוקה או סתם יורד עליי יצאתי ופגשתי די הרבה בנים שפגעו בי ואמרו שאני לא מספיק יפה או סתם ירדו עליי שאני ילדה קטנה או רצו את החברות שלי וגם עד שמישהו בא ומדבר איתי אני כבר מרגישה כאילו אני נגעלת ממנו ובא לי רק לברוח ממנו. אני רואה שלכל החברות שלי יש חבר שאןהב אותן ועושה הכל בשבילן ואני מרגישה שלי בחיים לא יהיה את זה אני לא מבינה למה כולם מתרחקים ממני בצורה כזו אני מרגישה כאילו אף בחור בחיים לא יאהב ויעריך את מי שאני ובגלל זה כבר נימאס לי מלנסות אני יודעת שאני עדיין צעירה ןהכל אבל כבר התייאשתי מגברים מרגישה שאני כבר שונאת את כולם