כיוון

שלום,אני פונה לגבי אחייני ,אני מעט מודאגת לגביו ואבהיר שאני מספרת את העניין כדודה ,אני לא האמא שלו ולא חיה איתו.מה שאני רואה ,מזה שנתיים (הילד בן5) הילד מגיע למצבים (כפעם בשעה) כאילו לא מוצא עצמו,לא יודע מה לעשות עם עצמו או איך לעבור ממצב למצב ואז מתחיל בריצה למרחק קצר הלוך ושוב תוך נפנוף ידיים,מבט לרצפה ונראה שמאד מכונס ומרוכז בעצמו. זה נראה כמו טיק עדין,אולי,תנועה סטריאוטיפית,לא ברור..רק כשקוראים לו ומציעים לו משהו לעשות עם עצמו ,הוא מפסיק. כאילו צריך שיתנו לו פתרון כי הוא לא יודע מה לעשות עם עצמו. בהתחלה התעלמו מהריצות, היום מבקשים שיפסיק/מחבקים/מבקשים שיקפוץ/במקם זה ,או שייגש למקום אחר. כאמור הוא בן 5 הוא פג שנולד בשבוע 28 ואין לו בעיות מיוחדות או בכלל. הוא מאד ריגשי ורגשן,מאד עסוק במחשב וטלויזיה. אחותי (אימו) הלכה לליווי התפתחותי אמרו שהכל בסדר והחלו טיפול שאינני בקיאה בפרטיו -אך הריצות ממשיכות. היא חושבת על מושגים כמו ויסות חושי וכו'. אני חשה שהוא עובד עם הראש והדמיון ,ולא ממש מחובר לגוף שלו,ומתקשה להעסיק עצמו .מה דעתך, האם יש לך כיוון חשיבה והפנייה לאחר קריאת התיאור?