תינוק בן שנתיים עם התעלפויות

התקפי עצירת נשימה או BREATH HOLDING SPELLS הם תופעה שפירה לא אפילפטית שהרקע הוא קרוב לודאי נטייה גנטית מולדת. הם מפחידים אך לא מסוכנים. בברור ניתן לעשות א.ק.ג ואקו לב. אם הסיפור לא חדמשמעי ניתן לעשות EEG. יש לבדוק ס.ד. ואם הילד אנמי מחוסר ברזל - לתקן את האנמיה. כשקורה ההתקף יש להשכיב את הילד על הצד ותוך שניות ספורות הוא חוזר לעצמו. הילדים עלולים לההפך למניפולטיביים ולעשות את ההתקף באופן יזום בתגובה לבקשה שלהם לא נענתה כי הם חשים שההורים יעשו הכל ובלבד למנוע את ההתקף - לכן צריך לא להכנע לרצונות לא מוצדקים.
ההתקפים נוטים להעלם בגיל 4 - 5.

פרופסור שטראוסברג. תודה עבור התגובה המהירה, וגמר חתימה טובה.
עד לפני שבוע אכן לא הייתי מוטרדת מההתעלפויות של בני, לאור כל האינפורמציה אותה קראתי. בשבוע שעבר הסצנה האחרונה הדליקה לי נורות אדומות, למרות שאני מתפללת שזה לא רציני.
רציתי לחדד מספר דברים: ההתעלפויות קרו עד עתה רק לאחר שבכה: כשסירב לאינהלציה או נפל וקיבל מכה. כמעט תמיד (אולי תמיד) הוא היה חולה לפני כן ונראה לי שזה גם צמוד להוצאת שיניים.
בכל האירועים אני החזקתי אותו לאחר מכן. הוא בוכה ופתאום הידיים מתקשות ומתיישרות (ספאזם?) והמבט שלו מוזר, לכמה שניות. לאחר מכן הוא חוזר לעצמו ומתקשר. הסיטואציה לא קרתה כבר מספר חודשים, תדירותה פחתה מאוד.
הסיטואציה האחרונה: הוא קיבל מכה בסנטר (מעד וקיבל מכה לכיוון סגירת הסנטר), בכה, ונכנס לקישיון...גם הידיים. אך להבדיל מהפעמים הקודמות גם הלסת נסגרה, וזה נמשך יותר זמן. ממש הרגשתי שאני מאבדת אותו. לפנים הייתה הבעה אחרת ובעלע ממש פתח לו את הלסת ונתן לו שתי הנשמות. הוא התחיל לנשום, בכה קצת, ואחר כך נרדם לשעה. הוא קם והיה בסדר לאחר מכן. בעלי חושב שייתכן שבנפילה נשך את הלשון. היה לו סימן בלשון וגם בסנטר. קראתי קצת, והסימנים נראים לי כמו התקף גראנד.
אני קצת לחוצה, ושאלתי היא האם בסיטואציות של ההתעלפויות הרגילות דבר כזה קורה? האם יש סיכוי שזה יעבור? האם ייתכן שהתנהגותי גרמה לתגובתו?
הרופאה נתנה הפנייה לנוירולוג, ולפני כן לבדיקת EEG שאני יודעת שהיא אמורה לתת תשובה חלקית אבל לא בטוח שתענה על התשובה לגבי ההתקפים.

תודה עבור ההתייחסות,
גלית