פורום הורים לתינוקות, הורים לפעוטות - יש לך שאלה?

שלום , בני בן2.8 רוצה להיות רק איתי ( אמא) . לא רוצה גן ולא לאביו ולא לסבתא , קשה לי בבוקר לראות אותו מתוסכל . הגן מצויין כל הילדים שמחים וגם הוא אחרי הבכי של הבוקר, הפרידה ממני,אבל הבעיה שלאביו הוא פתאום לא רוצה ללכת והוא מאוד אוהב אותו אותו ומשקיע בו. האם זה קשור לגיל?

מאז שחזרנו מהחגים הבן שלי לא רוצה ללכת לגן, לפחות פעם בשבוע קוראים לי כי הוא חולה והוא באמת נראה לא טוב ומסכן ובוכה אבל כשמגיעים הביתה הכל בסדר וחוזר לו מצב הרוח. דיברתי לא פעם עם הגננות ואין משהו חריג. זה לא כל יום אבל בתדירות מדאיגה

הבת שלי בת 4 לא מוכנה להישאר עם הבייביסיטר, לא משנה איזו בייביביטר... גם אם היא הולכת לישון לפני שהיא באה, אם היא מתעוררת היא נכנסת להיסטריה ואם היא מגיעה לפני אז היא עושה לנו את המוות כדי שלא נלך ועושה לה את המוות עד שאנחנו חוזרים... כבר לא יודעים מה לעשות

יש לי שלושה ילדים - 3, 1.9 ותינוק חדש בן שבועיים. לפי האופי של הילדה (1.9) ידענו שיהיה מאתגר איתה ועם ההסתגלות לאח החדש ואמנם עברו רק שבועיים אבל יש לה התקפי זעם כמה פעמים ביום. בגן אומרים שהיא גם כועסת אבל בסדר, אבל כל רגע שלה בבית קשה מנשוא, ונוסיף לזה שאני אחרי לידה ויש עוד אח גדול, ואני עייפה כל הזמן ואני פשוט לא יודעת איך להתמודד איתה

ילד בן 10 חודשים לא מצליח להירדם בלי ידיים, נשבר לנו הלב מלשמוע אותו בוכה, מה הדרך היעילה ביותר?

שלום
בני בן 8.5 חודשים ולפנים שבוע פלוס התחיל לעמוד ומאז כמובן שזה מה שהוא רק רוצה שלא נדבר על שעת השינה שבמקום 21:00 בערב(התחלתי להקדים לו ופתאטם עומד אז זה עוד יותר קשה) עכשיו ב2130 נרדם עם "מאבק" .
בגדול ברוך ה' הוא תינוק נוח חייכן אבל הלילות מהלידה אף פעם לא היו רצופות לא לו וכמובן לא לי. אני משתדלת לעשות סדר יום קבוע איתו. בגדול ובקצר :
בוקר אוכל בקבוק ב7-730 משחק לבד/איתי עד 8:30- 9:00 תלוי במצב עייפות שלו ישן שעה- שעה וחצי,ואז קם אוכל קומפוט ב1030-11 ואז שוב כמו מקודם משחק ואז שוב לישון שעה בדרך כלל ב1230 עד 1330-1400 ושוב אוכל ,הפעם מרק ירקות ושוב משחקים עד 15 בערך ואז שוב נומי בין שעה לשעה וחצי .אם לא מתעורר לפני 1730 שזו השעה שצריך לאכול בקבוק לפני האחרון אז אני מעירה אותו בנעימות מלטפת אותו כי יש לי תחושה שמשהו לא נכון בערב (שאני עושה) רק בסביבות 1730 יוצאים לטיול (בקיץ נורא חם אז יצאנו מאוחר ) לכיוון הקניון בדרך כלל,אין לי הרבה אופציות באזור שלי ואני לא ניידת. ואז ב19 חוזרים הביתה משחקים עוד 30 דקות על השטיח שלו וב20 מקלחת בקבוק ושינה בדרך כלל חולקים אותו למיטה אחרי שאכל בקבוק אחרון ב2030 ואז גרעפס ואז מספרת לו סיפור קצר ומסבירה לו שזו השעה לישון לעכשיו אין רעש זה זמן לישון כי לילה .ואז מתחיל ה"סיוט" הוא מחייך ..עולה על מיטה בעמידה, מפיל אין ספור פעמים את המוצץ על הרצפה,ואני שוב משכיבה ומסבירה ואז אני מאבדת סבלנות ומעלה טון קר ולפעמים זה נורא מעצבן אותי כי אני מותשת כי גם ככה בלילה הוא מתעורר כמה פעמים ואני כבר לא ישנה טוב במילא,אני מציינת שזה רק כי הוא איבד מוצץ בלילה וכשאני מחזירה לו אז נרדם שוב.מה לא ניסיתי.אפילו שמתי כמה מוצצים במיטה והסברתי לו.אבל כשהוא מתעורר בלילה הוא לא נראה מחפש את זה ,והוא עם עניים עצומות אז איך יקח אותו לבד. גם כשזה לא שיניים הוא "מכתר" כמה פעמים.לפעצים אני לא קמה,ומחכה דקה כמו שאמרו לי לעשות אבל הוא עדיין ממשיך לכתר.ואי אפשר להירדם .ועכשיו הוא בשש בבוקר קם פקל ואיך שפותח עניים הוא שוב מטפס כדי לעמוד,ואני לא מגיבה רק מסתכלת עליו (הוא איתנו בחדר) אני חסרת אונים.מאבדת סבלנות.וכל כך מותשת אין אף אחד שיכול לעזור לי באותו רגע.בעלי קם מוקדם לעבודה.אמי גם עובדת קשה.אני ממש מרגישה לבד מתמודדת ...איפשהו אני רוצה להאמין שזה אפשרי...כי אני אומרת לעצמי איך עשו כולן ?! ויש יותר גרוע המצב שלי עוד קל.
אבל ביום אין לי חשק לשחק איתו במיוחד שעכשיו הוא כבר לא רק זוחל הוא עומד אני צריכה להיות 1000 עניים עליו.אני מאוהבת קשות בבני ומגדלת אותו 24 שעות איתי בבית ונהנים המון ! אבל כשאני גמורה אין עם מי לדבר אני רק רוצה לישון ואני לא נעימה לאמי לבעלי...אני רגישה ועצבנית,רק מבט לעבר הבן שלי ואני נרגעת,אבל עדיין אין לי חשק לשחק ולהרים אותו.כולי כאובה מעייפות.אשמח כל כך לעזרה

הילד שלי בן שלוש, שנה שעברה הוא היה מאוד חבורתי בגן והיו לו כמה חברים טובים. השנה נכנס לגן עירייה, עם שניים מהחברים מהגן הקודם, והוא לא מוכן לשחק עם אף אחד אחד מלבד אחד מהם והוא אפילו מונע מהחבר לשחק עם ילדים אחרים...

הבן שלי בן שנה וחצי, עד לא מזמן הוא ממש אהב אמבטיות, בזמן האחרון הוא שינה גישה והוא מתנגד ולא מפסיק לצרוח, זה נהייה מאבק יומיומי. יש דרך לשנות לו שוב את הגישה (ניסיתי את כל המשחקים והשירים שיש)

הבן שלי בן שנה וחצי והוא מעדיף את אבא שלו באופן חד משמעי. אני מניחה שזה בגלל שאבא יותר "נדיר" כי אני איתו רוב הזמן, אבל אני לא יכולה שלא להיעלב... אני יודעת שזה לא רציונאלי, אבל זה ממש קשה לי

שלום לכולם,
לפני כחודש העברנו את בני הקטן בן ה 2.3 לחדר של אחותו בת ה 5. ואת אחיו הגדול בן ה 8 העברנו לחדר לבד (עד עכשיו היה בחדר השני עם אחותו, החלפנו ביניהם). מאז תהליך ההשכבות נהיה ממש קשה. בהתחלה ניסיתי להשכיב את הקטן לפני הגדולים אבל הוא שומע את האקשן ומסרב להרדם. אז אני מנסה יחד עם אחותו, וזה קרנבל שלם רק שהיא נרדמת אחרי כמה דקות והוא ממש בהתלהבות, אני מנסה להשכיב אותו לישון בכל דרך, קוראת סיפורים. יושבת לידו. שמה עליו יד, מחזיקה אותו על הידיים קצת כדי שיוריד אנרגיות, עושה ששש.. וגם כשנראה שהוא נרדם שניה אחרי שאני זזה שוב הכל מהתחלה, קורא לי, צועק, משתולל, ולא נרדם. הבעיה שמתלווה לזה היא שאחיו הגול מסרב להיות לבד בחדר בערב ולא נרדם בלי שנשב לידו. ואז אני במשך שעה - שעתיים מפרפרת בין החדרים. כל שעם שיוצאת מחדר אחד השני מתעורר ומתחיל לקרוא לי וזה ממש לופ מעייף. שמסתיים לקראת 21:30 כל לילה ואפילו מאוחר יותר (אציין שכמעט כל השבוע אני לבד בזמן ההשכבות). אשמח להצעתכם איך ניתן לפתור את זה. תודה

מה עושים אם הילדה לא מוכנה לשתות מים?

יש לי ילד בן שנתיים, הוא מאוד מחובר אלי. אני טסה שבוע הבא לסופ"ש, בלי בעלי, הוא נשאר לבד עם הילד. אני לא יודעת למי אני דואגת יותר מהפרידה - לי או לילד...
בכל מקרה, השאלה שלי היא אם לדבר איתו במהלך הסופ"ש? ואם כן אז מה דעתך על שיחת וידאו?

יש לי ילד בן שנתיים וחצי ותינוקת בת חצי שנה. אחרי שדחינו את זה די הרבה זמן הוצאנו את התינוקת מהחדר שלנו והיא ישנה באותו החדר עם אח שלה. הבעיה היא שכשהיא מתעוררת היא מעירה אותו והוא מתקשה לחזור לישון. מה עושים? לא רוצים להחזיר אותה אלינו...

התינוקי שלי בן חודשיים ולפעמים הוא מביט למעלה בצורה שקצת מציקה לי
זה קורה לרוב כשכואב לו למשל שמשחררים לו גזים הוא מסתכל למעלה ודוחף את הראש
ובכללי לפעמים שהוא לא נינוח והוא בעריסה הוא מסתכל למעלה עם העיניים...

אציין שהוא כן יוצר קשר עין ומסתכל עליי ועל צעצועים ועוקב אחריהם אבל מזה התופעה הזו של מבט למעלה?
יש כזה דבר שתינוק מסתכל למעלה כשכואב לו?

שלום..
בני בן השנתיים+2 מתעצבן על כל דבר קטן שלא נראה לרוחו..ובתגובה הוא דופק ראש ברצפה ו/או נותן לעצמו מכות בראש או בפנים..יחד עם בכי.
זה קורה כבר כמעט שנה.
ניסינו להעיר, ניסינו להתעלם..שום דבר לא עוזר.
וזה כבר מאוד מתסתכל.
אנחנו מגיעים למצב של להתהלך איתו על ביצים..נזהרת לא לעצבן אותו כדי שלא יעשה את זה.
לפעמים נראה גם שהוא עושה דווקא.
אבל רוב הזמן זו תגובה אמיתית.
וזה קורה גם מחוץ לבית.

יש לציין שהוא טרם מדבר, מלבד מילים קטנות פה ושם.

שאלתי- למה זה קורה? איך איך אפשר למנוע או להפסיק את זה? והאם זה מצריך בדיקה מעמיקה אצל גוף מקצועי?