דמנציה

שלום
אמא לאחר אישפוזים של שנה בבי"ח עקב staph endocarditis שכללו חודשיים בטיפול נמרץ (מונשמת ומורדמת), שיקום נשימתי ושיקום גריאטרי.
לאחר השחרור התגוררה עם מטפלת זרה ל24 שעות . שנה לאחר השחרור הופיעו תופעות של בזבוז כספים, תופעות של שיכחה של דברים בסיסיים בעיות המצאות, התקפי זעם בשל שיכחה, חוסר שקט , המצאות וכו'. בתקופה זו אמא היתה מטופלת בזיפרקסה ועוד מספר תרופות כגון לוריוון וכו'. בשל התקפי זעם וכדומה היתה מאושפזת בביה"ח פסיכיאטרי למשך שבועיים. לאחר כחצי שנה של התמודדות שלנו (של משפחה) נחשפנו שאנחנו לא לבד ושמדובר כנראה במחלה. אמא עברה הבחנה של פסיכוגריאטר שקבע שאמא חולה בדמנציה. כל הנסיונות שלנו להתמודד אם מחלה לא צלחו החלטנו לאשפז אותה בבית אבות במחלקת תשושי נפש.
לאחר כחודשיים בבית אבות מצבה השתפר והיא נרגעה, התחילה לחייך ואף לדבר ל"עניין". בכל ביקור שלנו היא מבקשת לחזור הביתה.
מה אלינו לעשות? האם אנחנו ורופאים טעו, ואישפזנו בן אדם בריא?
תודה מראש על התשובה