דמנציה וסקולרית

שלום רב.
אבי בן 84 עבר אירוע מוחי לפני כ 3 שנים ושבר בצואר הירך לפני כשנה. מהאירוע מוחי התאושש באופן יפה אך לאחר ניתוח השבר בצואר הירך חלה ירידה קוגניטיבית חזקה. אובחן כדמנציה וסקולרית והוחל טיפול בריספונד. בגלל בעיות מוטוריות קשות שגרמה התרופה הועבר לסרוקוול. לפני כ 3 שבועות התעלף והחל קוצר נשימה. אושפז בחשד לתסחיף ריאה לא נעשה סי טי. אנו חשדנו בתרופה סרוקוול הופסק הטיפול בסרקוול ובעיות הנשימה הסתדרו .במקביל חזרו שוב בתקפי הכעס הקשים שליוו אותו. הוא חסר שקט "מטייל בבית" צועק ומאוד קשה להתמודד איתו. הוחל טיפול בתרופה שלישית זיפרקסיה 2.5 מ"ג ליום. יומים ראשונים סביר כעת שוב התקפי זעם =חרדה מלווים בהתנשפיות. לציין שתרופה בשם ואבן עוזרת מאוד. כמו כן הזיפרקסיה ניתנת בערב ביחד עם כדור שינה. לא נרדם עד 3 לפנות בוקר. מה ניתן לעשות על מנת להקל עליו ועלינו בשעת התקפי הכעס הקשים? האם מינון הזיפרקסיה נמוך? יש לציין שעם הריספונד התקפי הזעם כמעט וחלפו אך כאמור בעיה מוטורית קשה. בנוסף החלה אפטיות מצידו כאשר שואלים אותו הוא עונה לעניין אך רמת התיקשור שלו השתנתה בעקבות הסרקוול ולאחר האישפוז. האם זהו שלב נוסף במחלה או שהוא לא מאוזן תרופתית? מה ניתן לעשות על מנת למנוע את התקפי הזעם? כמו כן קיבלנו אינפורמציה כי הסרקוול והזיפרקסיה אינן מומלצות לקשישים ובארה"ב נאסרו לשימוש. כעת יש לנו תחושה שהתקפי קוצר הנשימה נובעים ממינון לא מספק של תרופות ולא בטוח שמהסרקוול למרות שאציין שוב כי לאחר הפסקת הסרקוול פחתו התקפי קוצר הנשימה = התנשפיות
מודה מאוד על תשובתך.