יציאה מהארון

אלדד שלום רב
אני בהחלט חושב שהשתלבותך בקבוצה חברתית יכולה להועיל לך מאוד. בין אם מדובר בקבוצת תמיכה מאורגנת או בהיכרות עם אנשים נוספים ויצירת קשר עימם דרך מקומות בילוי או פורומים של חברי הקהילה. באשר לקבוצות תמיכה אתה יכול לפנות ל"ארגון הנוער הגאה" (איגי) יש להם קבוצה לגילאי 23-32 במרכז הגאה, בת"א, וכן "לאגודה לשמירת זכויות הפרט" ברחוב נחמני בת"א, אשר גם להם יש קבוצה לגילאי 20-30. תוכל למצוא את מספרי הטלפונים שלהם באינטרנט וכן פרטים נוספים על פורומים ופגישות לחברי קהילת הלהט"ב.
בהתייחס לשאר הדברים שרשמת בפנייתך, עולה בי הרושם כי אתה מציף עצמך בחרדות אשר חלקן אינן מציאותיות ואשר "תוקעות" אותך מלהתקדם ולהתפתח בחיים. מאז גיל 15 לא קיימת יחסי מין בגלל חששות וחרדות מאיידס (למרות שאתה בריא), ובנוסף אתה חושש לצאת מהארון פן ינדו אותך חברתית, אך מצד שני חושש גם להשאר לבד.
לא פירטת כמה זמן אתה נמצא כבר בטיפול ומה אתה מרגיש לגבי טיפול זה (הקשר עם המטפלת, התקדמות הטיפול וכו') אולם נראה לי מדבריך כי רצוי לכוון את הטיפול יותר למסלול של יצירת שינוי ופחות לתובנות לגבי מקור החרדות שלך. יתכן אף שיש מקום להסתייע באופן זמני בכדורים נוגדי חרדה.
מה דעתך?

היי,

החרדה התפתחה אצלי בשנתיים - שלוש האחרונות, ואין לה קשר ליחסי המין שקיימתי בגיל 15. אכן החשש העיקרי שלי הנו להישאר לבד ולהיות מנודה, ואלו התובנות שהגעתי אליהן בטיפול. אני בטיפול תקופה של מספר חודשים, פניתי למטפלת בעקבות החרדה, והרצון שלי להעלים אותה מחיי! אך בזמן השיחות עם המטפל שלי החלטתי לספר לו את "הסוד הגדול" שלי, ומשם התברר שככל הנראה החרדה היא הדרך של הגוף שלי לאותת לי שאני חסום רגשית הרבה מאוד שנים. בתחילת הטיפול החרדה הייתה הנושא העיקרי מכיוון שהמטפל לא ידע על נטייתי המינית, אך כשסיפרתי לו כל חלקי "הפאזל" הושלמו והתברר שככל הנראה החרדה נובעת משמירת הסוד מספר רב של שנים, ולכן התחלנו בתהליך הדרגתי של חשיפת הסוד, אני עדיין לא מוכן לספר לחברים ולמשפחתי, אך הוסבר לי, על ידי המטפל, שהדברים יעשו באיטיות ובהתאם למוכנותי. לגבי כדורים נגד חרדה, חשבתי על זה, אך החלטתי שאני מעדיף לא לקחת אותם, אני לא רוצה שיירשם בתיק הרפואי שלי שלקחתי כדורים (על אף שאיני חושב שיש בזה משום בושה). האם לדעתך טיפול שמטרתו להוציא אותי מהארון יעזור לי להיפרד מהחרדה הקשה שאני חש, ואשר הורסת לי את החיים? האם יש לך תובנות נוספות שיעזרו לי במאבק?

לגבי הקבוצות, אני מאוד רוצה ללכת, אך יש לי חששות כבדים שאנשים שמכירים אותי יגלו עליי, ולכן היחיד שיצאתי מולו מהארון הנו המטפל שלי. מה התרומה שקבוצה כזו יכולה לתת לי? מה בדיוק עושים בקבוצות אלה? האם אני צריך לדבר ולשתף?

תודה רבה
אלדד.

אלדד היקר
ההתרשמות שלי מדבריך היא שנושא היציאה מהארון ונטייתך המינית הם סימפטומים לתחושת החרדה הכללית שלך ולא הגורמים לה. נראה כי תחושה זו מציפה אותך ומשתקת אותך בכל היבט (החרדה הלא מציאותית מאיידס, הימנעות ממושכת של שנים מקיום יחסי מין עם גברים, חשש מנידוי חברתי, ועוד).
כפי שאמרת תהליך היציאה מהארון הוא הדרגתי, אינדיבידואלי וחייב להיעשות לפי הקצב שלך. לכן לא ברור לי מה מהותו של "טיפול שמטרתו להוציאך מהארון" (אתה מתייחס למטפל/ת שלך הן בלשון נקבה והן בלשון זכר, מדוע?).
לגבי כדורים נגד חרדה, היום ניתן להתייעץ עם כל רופא משפחה בנושא ונטילתם היא דבר שכיח ומקובל והמשמעות של "רישום בתיק" היא שולית, אם בכלל. מצד שני ייתכן ויעזרו לך להפחית את רמת החרדה שלך ובכך תהייה לך תועלת רבה.
השאלות שהינך מעלה כעת לגבי הקבוצות הן אומנם לגיטימיות אך משקפות בדיוק את הדרך בה החרדה משתקת אותך. הצבת שאלות אלו מראש והתמקדות בהן חוסמת אותך מלבצע את כוונתך להשתלב בקבוצה על אף שחשיבותה רבה עבורך.
הסיכוי שתפגוש בקבוצה מישהו שמכיר אותך הוא קלוש ובכל מקרה מצבו יהיה כשלך, כך שתשמרו שניכם על דיסקרטיות כפי שקבוצות אלה מחייבות. מצד שני התרומה עבורך היא רבה כפי שבעצמך הסברת מקודם. תכיר חברים שנמצאים במצבך, תקבל חיזוק ותמיכה מהם, תצמצם את תחושת הבדידות שלך ואת חוסר הקבלה העצמית שלך ותחזק את דימוייך העצמי. בפגישות אלה אין חובת דיבור והן נועדו מראש בשביל להוות מרחב בטוח בו תוכל להרגיש אתה עצמך עם אנשים שמרגישים כמוך. מומלץ מאוד עבורך.
מקווה שעזרתי. אשמח לשמוע את דעתך.
בהצלחה