שלום

שלום עמית
ראשית, תודה על ששיתפת אותנו בדעתך. דעתך מוכרת ודי שכיחה, על כן, אני בהחלט חושב שהיא ראויה לתשובה. שנית, כמנהלי האתר, אנו נמצאים כאן מתוקף היותנו אנשי מקצוע טיפוליים, ואני אישית אינני רואה עצמי כנציג הקהילה ההומו-לסבית, אולם אנסה לענות לך בכל זאת. שלישית, למרות שניתן להאריך מאוד בדברים, אנסה לקצר.
מצעדי הגאווה החלו בעקבות אירועי סטנוול בשנת 1969 בניו-יורק, בהם הוכאו, נעצרו ונכלאו אנשים רבים רק משום היותם הומואים. מאז נערך מצעד הגאווה בכל שנה, במרבית מדינות העולם המערבי. זהו מצעד מחאה כנגד שנאת הומואים ואפליתה לרעה של קהילת הלהט"ב (הומואים, לסביות, ביסקסואלים וטראנסג'נדרים).
לצערנו אפליה ושנאה זו קיימת גם בארץ. די להיזכר באמירותיהם של שרי ש"ס (למשל) בשביל להדגיש כמה רבה היא יכולה להיות. לכן, קהילת הלהט"ב נלחמת על זכויותיה ומצעד הגאווה משרת עניין זה בצורה ברורה, כמפגן של עוצמה וכוח, כאמצעי גיבוש לקהילה ולמען גיוס תמיכה מציבורים רבים אחרים.
חבל לי שכל התייחסותך למצעד נתונה לקומץ אנשים הרוקדים ללא חולצה על שתי משאיות. מצעד הגאווה הוא מפגן של חופש וליבראליות, של אהבת הזולת באשר הוא, ושל שיוויון זכויות לכולם - וכך יש לראותו. אני מציע לך ולחבריך להצטרף למצעד הבא ולראות אלפי אנשים, מכל הקשת הישראלית, תומכים במאבק הזה. הורים וילדים, חילונים וגם דתיים, חיילים וחיילות, הומוסקסואלים וסטרייטים - כולם אנשים נורמלים ונפלאים כפי שציינת בצדק. הם המצעד האמיתי, וכך יש להתייחס לזה.
אני מסכים איתך כי לרוב מוצג הצד הצבעוני יותר ולעיתים אף הפרובוקטיבי של המצעד, ולזה אחראים בעיקר אמצעי התשקורת שמחפשים סקופים.
יחד עם זאת, ובנימה קצת יותר אישית, הרשה לי לשאול אותך: מדוע מצעדי האהבה המתקיימים לקהל הסטרייטי אינם מפריעים לכם? מדוע הקרנבל בריו דה ז'נרו הוא מפגן של "אומנות וריקוד", אבל מצעד הגאווה הצנוע הרבה יותר זו "פריצות וגועל"? מה גורם לנו לדחות ולסלוד מאדם השונה מאיתנו? האם אתה ובת זוגך מעולם לא התמזמזתם ברחוב? האם גם על זוגות סטרייטים תגיד שהם כמו "כלבים ברחוב"?
נקודות למחשבה, עמית