פדופיליה

שלום רב
דאגתך לבנך מובנת וכמובן טבעית לחלוטין. יחד עם זאת מפנייתך הקצרה קשה להבין מה בדיוק מהות וטיב הקשר ביניהם (ידידות, חברות, סקס, ניצול)? האם גם בנך מגדיר עצמו כהומוסקסואל? ובעיקר עולה אצלי השאלה: ממה את חוששת? האם חששך נובע בשל פער הגילאים ביניהם או מכך שייתכן שבנך נמשך לגברים?
באשר לחשש הראשון, אינני משפטן, אולם לפי הידוע לי, גיל ההסכמה בישראל ליחסי מין (הטרוסקסואלים או הומוסקסואלים) הוא 16 שנה. כך שאין מדובר כאן בעבירה פלילית. גם ההגדרה "פדופיליה" מתייחסת בעיקר ליחסי מין של בגירים עם ילדים ובנך כאמור כבר אינו ילד. אע"פ שפער גילאים של 14 שנה אינו דבר שכיח או רגיל, הרי שבקהילה ההומוסקסואלית מקובלים יותר המקרים בהם נרקם קשר בין שני גברים עם פער גילאים גדול יותר (ביחס לקהילה ההטרוסקסואלית). יש לכך כמה סיבות שאין זה המקום לפרטן. באשר לבנך, ייתכן שהוא מחפש דמות בוגרת ויציבה שמבינה אותו, או מודל לחיקוי שממנו יוכל ללמוד כיצד להשתלב טוב יותר בחברה, וייתכן שהוא פשוט נמשך יותר לטיפוסים בוגרים.
מבחינה מעשית וע"מ להסיר חשש מליבך, עצתי לך היא לנסות לשבת ולשוחח עימו בארבע עיניים, בשקט, בלי לחץ ובלי ביקורתיות והאשמות. להבין מדוע הקשר הזה כ"כ חשוב לו ומה טיב מערכת היחסים שיש לו עם אותו גבר בוגר. להסביר לו שאת בסך הכול דואגת לו, ולהדגיש בפניו שאם יקרה מצב שבו ירגיש לחץ כלשהוא, ניצול, כפייה או סחטנות מצידו של הגבר הבוגר (או כל אחד אחר) חשוב ביותר שיבוא ויעדכן אותך בהקדם. בצורה זו תוכלי לגייס את שיתוף הפעולה וההבנה שלו ולא תגרמי לו לפתח יחס של ביקורתיות או אנטגוניזם כלפייך.
באשר לחשש השני בדבר היותו הומוסקסואל - בעניין זה חשוב לי להדגיש בפנייך שלא מינו של בן/בת הזוג של בנך הוא החשוב, אלא יכולתו לגרום לו להיות מאושר בחייו. אין שום בעיה בלהיות הומוסקסואל, אך יכולה להיות בעיה עם הדרך שבה הסביבה תופסת ומתייחסת לזה. אם ההתמודדות עם עניין זה קשה לך, הייתי מציע לך לפנות לארגון תהיל"ה (דרך גוגל) שעושה עבודה נהדרת ומספק תמיכה להורים של בני הקהילה ההומו-לסבית. אפשרות נוספת היא לפנות לטיפול פרטני אצל מטפל (פסיכולוג) גיי-פרנדלי.
מקוה שעזרתי. אשמח לשמוע את דעתך

תודה רבה על היעוץ אתה צודק במה שכתבת בני גם בעל עבר של ניסיונות של התאבדות ככה הוא טוען אני יודעת שהוא סיפר לי וגם שהוא טיפוס דיכאוני אני יותר מודרנית כמו שכתבתי לך אבל בעלי מאוד פרימיטיבי לא יכול לקבל את העובדה הזאת ישבתי עם בני ודיברתי והוא טען שטוב לו וכייף לו אבל בכל זאת לדעת שהוא כבר עושה מה שהוא רוצה זה קצת קשה משום שעברנו איתו המון בחיים וגם הפחד מאיידס הכל ביחד אני מודה לך על העזרה כבר חודש שהבית כבר לא אותו בית בלגאן.

לאור תשובתך ועברו הדיכאוני ואף האובדני של בנך, ברצוני להדגיש עוד כמה דברים:
ראשית, אם בעלך אינו מסוגל לקבל בשלב זה את נטייתו המינית של בנו, עדיף לא לשתף אותו ולספר לו כמה שפחות. ככל שידע פחות, כך יפעיל פחות לחץ על הבן.
שנית, תהליך ההתבגרות והעצמאות של הילד תמיד אינו קל להוריו וכך גם הרגע בו הוא מתחיל לבסס קשרים אינטימיים עם אחרים. אולם, חשוב מאוד שתצליחי את לבסס עימו קשר חברי ותומך (ולא ביקורתי ומתערב), כך שאם יהיה צורך (למשל אם הקשר עם אותו גבר לא יעלה יפה) הוא יוכל תמיד לפנות אלייך ולקבל תמיכה ועזרה.
ייתכן גם שבנך נכנס לקשר עם אותו גבר כיוון שאינו מכיר מספיק בנים כמוהו. מסיבה זו רצוי שתכירי לו את ארגון הנוער הגאה "איגי" (דרך גוגל) שמקיים פעילות חברתית מסודרת לבני גילו ויכול לעזור לו למצוא תמיכה חברתית. זה מאוד חשוב לבחור בגילו ובמצבו כעת. לגבי סכנת האיידס, כל עוד משתמשים באמצעי מניעה מגומי זה אמור להיות בסדר, הפני אותו לאתר הועד למלחמה באיידס שם מסבירים כיצד להיזהר ולקיים יחסי מין מוגנים.
חשוב ביותר לשים לב למצבו (מבלי להתערב). אם הוא חוזר למצבי דיכאון יש להפנותו ללא דיחוי לאיש מקצוע (ורצוי גיי-פרנדליי). כל עוד מצבו טוב והוא מאושר, אין סיבה שבבית יהיה "בלגאן" כפי שתיארת.
אם יש שאלות נוספות את מוזמנת לשאול שוב
בהצלחה