מיואש. בן 18 ובארון

שלום רב
"לצאת מארון" זה צעד לא פשוט ולעיתים אף מאיים ומפחיד כפי שאתה מתאר. מצד אחד אתה מרגיש "חנוק" ורוצה לשתף את אלה הקרובים לך בהרגשתך, ומצד שני חושש מאוד שמא הם ידחו אותך ולא יקבלו אותך כפי שאתה. הבעיה מחריפה במקומות בהם ההומופוביה עמוקה ושכיחה יותר.
אתה מתאר את עירך כמקום מגורים הטובל בדעות קדומות. יחד עם זאת אתה כבר בחור בגיל 18 ועומד להיות אדם עצמאי בקרוב. האם חשבת על מעבר לתל אביב? אולי לאחר השירות הצבאי? תל אביב הרבה יותר מסבירת פנים לקהילה הגאה ותוכל למצוא בה חברים רבים ולבסס את מקורות התמיכה החברתית שלך. כאשר יהיה לך את המקום שלך ותמיכה חברתית מצד אנשים כמוך וותרגיש שאינך לבד, תרגיש גם חזק ובטוח יותר לבוא ולספר להורים (בדר"כ לאמא בהתחלה או לאח / אחות).
ודבר נוסף, הורים רבים מביעים עמדות כמו של הוריך ביחס להומואים ולסביות, עד שהנושא עולה אצלם בתוך המשפחה. בסופו של דבר מרבית ההורים עוברים את השלבים הרגילים של ה"אבלות", היציאה מההלם ועד ההשלמה, ואינם מוותרים על אהבתם לבן או לבת. אז אל תתן לאותם משפטים אומללים לדכא את רוחך. בבוא היום ולמרות הקושי מצידם, הרוב המוחלט של ההורים אינם מתכחשים לילדם, לומדים לקבלו ולעיתים הקשר אפילו מתהדק.
אני מקווה שעזרתי
אשמח לשמוע את דעתך והרגשתך לגבי הכתוב
בהצלחה

תודה רבה. התשובה שלך עוררה בי מחשבות. כנראה עדיף לעשות מה שאתה מציע.. אף פעם המחשבה לגור בתל אביב לא חלפה לי בראש. נראה אחרי הצבא.
סוף שבוע נעים ושבת שלום.

אף פעם המחשבה לגור בתל אביב לא עברה לי בראש*

אדון ר ' אני גם הומו בארון אך אני רוצה להגיד לך שגם אם ההורים שלך לא יקבלו אותך זה בעיה שלהם ! כך נולדתה , כך נבראתה , כך אתה התקיימתה . גם אמא שלי הומופובית ובגלל זה אני מסתיר את זה ממנה , אך רק תדע לא משנה מי אתה, תהיה גאה בך ובמי שאתה , תדע שאין אפשרות לבחור מין המועדף ,זה בא משמיים !!!!!!!!! אני מנסה לעודד את עצם קיומי אדם פשוט שמנסה לחיות את חיי על פי רצוני . קורא אני אלייך ובפניך אשאר אומנם בעילום שם אצא מן הארון הכוזב , הקר , המבודד ,הנטוש והעזוב אל חופש עולמי עולם ואגיד : אני הומו , זה אני וכך תקבלו אותי ואם לא תחשבו על זה עוד הפעם . אני אוהב בנים . אני הומו !!!