הבהרה חשובה

חברות וחברים, במרוצת השנים בהן אני עובדת כפסיכולוגית ופוגשת אנשים במצוקה למדתי שלעתים הכוונות הטובות ביותר שלי עלולות להחוות כמשהו שונה בתכלית ממה שאליו התכוונתי. עוד למדתי, שלעתים אני טועה. ככה יוצא, שלעתים אינני מובנת, לעתים נדמה לי שהבנתי את הפונה אך טעיתי, לעתים נדמה לי שהובנתי, אך בהמשך התחוור לשנינו שלמעשה דבריי לא הובנו כפי שהתכונתי. אני כותבת כל זאת כדי לספר לכם שאני חושבת שבמקרה הזה גם טעיתי וגם דבריי לא הובנו כפי שהתכוונתי (ובאמת קיוויתי!!) שיובנו.
אני חושבת שטעיתי בניסיוני "לגונן" על אייל מפני ביקורת במקום להזמין אותו להסביר לכולנו למה התכוון בדבריו. מאחר ואינני מכירה את עמדותיו באופן אישי, סביר להניח שחטאתי לאמת בניסיוני לייחס לו כוונה כזו או אחרת.
בנוסף, אני חושבת שטעיתי כשחשבתי שאפשר להגיב על נושא כל כך טעון וכל כך מורכב בכמה שורות קצרות. יכול להשתמע מדבריי כאילו ומדובר ב"טעות טכנית", אך במחשבה לאחור, יש לי הרבה מחשבות ותהיות משל עצמי על הנושא המורכב, שייתכן שממורכבות זו נמנעתי בכתיבתי התמציתית שהחמיצה היבטים חשובים של הנושא.
כעת בנוגע להיבט השני – אותו היבט שכיניתי אותו "דבריי לא הובנו כפי שהתכוונתי/קיוויתי שיובנו". תחום הפסיכולוגיה, כמו מדעי החברה בכלל, נוטה להתעלם כבר שנים רבות מביסקסואליוּת כזהות מינית בפני עצמה. רוב המחקרים משווים בין חוויות של להט"בים לבין אלו של הטרוסקסואלים, מבלי לקחת בחשבון הבדלים משמעותיים בין תתי-הקבוצות בתוך הלהט"בים. בשנים האחרונות בלבד מסתמנת נטייה חדשה הנוגעת להבנה שההבחנה בין מונוסקסואליוּת (המשיכה למין או למגדר אחד) לבין ביסקסואליוּת (משיכה ליותר ממין או מגדר אחד) חשובה לא פחות מההבחנה בין הטרוסקסואליות ללהט"ביות. מחקרים שמתפרסמים בתקופה האחרונה מצביעים על קשיים ואתגרים משמעותיים שחווים ביסקסואלים לעומת הומו והטרוסקסואלים, הנובעים מהסטיגמה שקיימת כלפי ביסקסואליוּת בחברה שלנו, ממחיקת הזהות הדו-מינית ומהבנייתה כ"בלתי קיימת" או כ"שלב בדרך להומוסקסואליוּת מלאה". גם בתחום הטיפול הולכת ומתגבשת ההבנה כי על מנת להבין כראוי את העומק ואת העושר של המיניות יש להכליל בחשיבה גם זהויות שאינן עונות על החלוקה הבינארית המסורתית גבר-אישה, נקבה-זכר, או הטרו-הומו – וביניהן ביסקסואליוּת (תוכלו לקרוא על כך עוד בבלוג של צוות מטפלים שם הפסיכולוג אלעד ליבנה מציג מאמר חשוב בנושא מאת חברת צוות אחרת בשם ד"ר אסתר רפפורט).
ולענייננו, במפגש בין אנשים, מטפלים, מטופלים ואחרים, מילים יכולות לגעת, להושיע מבדידות קיומית ולרפא, אך לעתים, מילים עלולות להופיע בחסרונן, ביכולתן להטות מהמסלול, לשבש ואף להכאיב. פעמים רבות מידי ביסקסואלים וביסקסואליות סבלו ממילים: מדירות, מסלפות, מכאיבות. אני רוצה להודות לכל המגיבים והמגיבות על מאמציכם לסייע לי להפוך את הפורום שלנו למקום כזה שבו ביסקסואלים/ות יוכלו להרגיש יותר "בבית" ולכאוב פחות. אני מודה לכם.