זקוקה לעצה

שלום קוראים לי יעל אני בת 18 אני ביסקסואלית ואני זקוקה לעזרה.
תמיד ידעתי מי אני ומה אני ותמיד הייתי גאה בכך.אף פעם לא התביישתי בפני עצמי ואף פעם לא הכחשתי ואמרתי לעצמי זה יעבור.תמיד הייתי הבת שמתלבשת כמו בן ומשחקת כדורגל עם בנים.אני לא נותנת למין להגדיר עבורי אהבה מהי.אם אני אוהבת בן אדם אני אוהב אותו לא משנה מה המין שלו.בסופו של דבר אהבה היא שקובעת ולא מה שנמצא בין הרגליים של האדם.
אני מתחזקת זוגיות כבר חצי שנה עם בת ואני מרגישה שאני מוכנה לצאת מהארון אך אני מרגישה שזהו צעד ענקי עבורי,אין לי ספק שהמשפחה יודעת,לכמה אפילו סיפרתי.אך הרצון האמיתי שלי הוא לספר לאמא שלי.אני לא יודעת איך לגשת לנושא הזה בכלל.תמיד בבית אנחנו צוחקים על כך שאני לסבית ורק אני יודעת שהצחוק הזה קרוב מאוד לאמת ושהנושא אינו מהווה עבורי צחוק כלל וכלל.אמי אישה מדהימה ובכל זאת אני חוששת מהתגובה שלה,היא לא חובבת במיוחד להטבי"ם למרות שכששאלתי אותה כבדרך אגב "ואם הייתי לסבית היית מקבלת אותי?" ענתה היא כן אך במין עצב.עד לפני כמה זמן הייתי בטוחה ב100%שהיא תקבל אותי אך כשצחקנו באחת מן הארוחות שבת והצהרתי בציניות שאני לסבית(אבל אני לא-אני ביסקסואלית) צחקנו מלא אך שמתי לב שאימי לא צחקה,היא הייתה שרויה שוב במבט של עצב ורק החזיקה לי את היד,מה עושים,איך מספרים לבן אדם שהכי קרוב אלי וחשוב לי מבלי לפגוע?למרות שאני יודעת שזה יכאב ויפגע..אני לא רוצה להסתיר ממנה יותר את האני האמיתי,לא רוצה לחיות בהסוואה אך באותו הנשימה אני לא מסוגלת לפגוע בה ומפחדת מהמצב שאולי יקח לה זמן להתרגל לרעיון והיא לא תתנהג אלי כתמול שלשום למרות שאני יודעת שהיא אוהבת אותי אהבה עצומה וענקית..אז מה עושים?..