תחילת קשר זוגי

סליחה אבל אני ממש מבין למה הוא מתרחק ממך.
מצד אחד אתה לא רוצה להכנס איתו למיטה ומצד שני אתה משתף אותו ברצון שלך להיות עם אחרים.
מה שהוא כנראה מבין זה שהוא לא רצוי.
כך יוצא שמרב חשש "לבזבז" אותו, אתה רק מרחיק אותו.

ממליץ לך לקרוא על תסביך מדונה-זונה. אני אמנם לא פסיכולוג אבל מה שאתה מתאר נראה ממש ככה.

שלום לך מבולבל מאוד. אתה נוגע בדבריך בקשת רחבה של אפשרויות לקושי רגשי שאתה חווה. ראשית, אתה מעיד על עצמך כגיי ומספר שאתה עדיין בארון. אני משערת מתוך כך, שאתה חווה קושי בקבלת עצמך כהומוסכסואל וחושש כנראה מתגובת הסביבה לכך. במיוחד אני מבינה בסביבה הצבאית הנוקשה שהיית חלק ממנה ושהיא הפכה אולי להיות חלק ממך (במובן של נוקשות רגשית מסויימת). בסתירה לכך, מדבר ליבך וגופך ואתה מוצא עצמך מתאהב בבחור יותר מיום ליום.
כפי שמשתמע, ישנה התנגשות בין שני המישורים- הקושי לקבל עצמך כגיי ( כפי שמבוטא על ידי היותך בארון) לבין רגש ההתאהבות בבחור שדיברת עליו. ההתנגשות מתגלה על פני השטח גם בהמנעות שלך ממימוש הקשר בדרך מינית. יש אפשרות שקיום יחסי מין מגלם עבורך אישור מסויים לנטייה המינית שלך, כאשר עצם רגשות האהבה פחות מסמלים זאת עבורך ואתה מפצל בין תשוקה ומיניות לבין אהבה וקוטאלי בדבריו אליך התחיחס לכך.
חשוב על הדברים. אתה מרגיש שאתה מרחיק את הבחור וזה כואב לך, יחד עם זאת לקרבו ולהסתכן בקשר אהבה מלא מפחיד אותך. חשוב שתעמיק את הדיבור הפנימי שלך בנושא קבלתך את עצמך כגיי, על האפשרות למערכת יחסים מלאה עם גבר. איני יודעת אם יש לך עם מי לדבר, מאחר וחשוב שלא תשאר עם הדברים לגמרי לבד. כמובן שגם עזרה מקצועית היא אפשרות טובה בכדי ללוות אותך בדרך להבנה וקבלה עצמית שיאפשרו לך לממש עצמך בדרך מלאה יותר. בהצלחה.

היי,
פתאום נזכרתי בשאלה שרשמתי כאן...
מאז די נפרדנו ואני בטיפול כבר שנה, מתקדם יפה מאד, למדתי לקבל את עצמי אבל אני עדיין לא יכול לצאת מהארון. בניתי לעצמי תדמית מוצקה ומאד מוצלחת ואני פוחד לאכזב את ההורים, החברים והסביבה ושהכל יקרוס. אני מבין שזה יהיה איך שאני אציג/אחווה את זה, אבל אני לא באמת מסוגל לעשות את זה. אני מרגיש תקוע עם זה.
מאז, הכרתי בחור נפלא בלימודים, אני לא מפסיק לחשוב עליו כבר חודשיים. דיברנו כמה פעמים והיו המון מבטים, אבל אני לא מצליח לזהות אם הוא בעניין, וזה עוד קושי של הומואים - לזהות ולאבחן במציאות. למה? למה הכל כל כך קשה לי?
עד שהרמתי את עצמי והתייצבתי ואני משקיע כל כך הרבה משאבים רגשיים וכספיים בטיפול, עכשיו אני מתקשה לאבחן מה איתו, אם הוא בעניין של גברים בכלל.
אני לא אקרוס מזה שהוא לא ירצה אותי, אלא שהוא ידע עליי ושאני רציתי אותו והוא לא והוא יודע עליי את "הסוד".
מה עושים? איך מתייצבים? אני עצבני שהכל כל כך קשה בעולם הזה, זה ממש לא מגיע לי.