שנה לרצח

תמי היקרה,
התחושות הקשות שאת מתארת של פחד פגיעות וכעס היו והינן משותפות לרבים/ות הן לפני שנה והן סביב אירועים מזכירים כמו יום השנה כמובן , אבל גם בחצי שנה לרצח, או כשהיו בעבר שמועות על כך שהרוצח נתפס וכשהן התבדו וכד'.
עם זאת, למרות שהתוכן משותף לרבים/ות, יש מצבים בהם הבעיה היא לא עם התוכן אלא עם כמות ועוצמת הסבל וההשפעה שלהם על חייך, שעשויות להיות שונות מאדם לאדם.
כבעלת הכשרה לטיפול בטראומה לפני כשנה סביב הרצח בבר נוער טיפלתי בשיטה יעודית לטראומה במספר א/נשים שהגם רובם לא היו במעגל הראשון של הנפגעים הם היו במעגל השני או השלישי (היו בעבר בבית האגודה/בבר נוער/שייכים לקהילה/גרים ליד) שהרגשות השליליים לאחר הפיגוע פגעו ביכולת שלהם לישון, לתפקד, לחשוב באופן צלול בשל הכעס והפחד וכד', וגם במהלך השנה שחלפה היו טיפטופים של אנשים שפנו אלי שבעצם סיבת הפניה היתה דברים שהתחילו בעקבות הרצח בבר נוער (סיוטים למשל).
מנסיוני תיאורים של "הכל חוזר אלי" יכולים למעשה להיות לפעמים סוג של פלאשבק בעקבות חוויה טראומתית, ואם עוצמת רגשותייך מפריעה לך, ונדמה מהודעתך שכך הוא, מספר פגישות של טיפול יעודי לטראומה יכול מאד לסייע בהקשר כזה להפסקת סימפטומים (הפסקת נדודי שינה/הפסקת סיוטים/הפסקת פלאשבקים/צמצום חרדה) וצמצום כמות ועוצמת הסבל.
זו נקודה מאד חשובה אז אני אחדד אותה - זה שיש סיבה לתוכן מסוים, לא אומר שצריך להסכים לכל עוצמה של סבל כתוצאה ממנו. לפעמים אנשים סבורים בטעות שאם המצב המקורי שגרם את המצוקה ההתחלתית לא הפיך (קשר שנגמר, אובדן, פיגוע) אז אין מה לעשות מבחינה טיפולית עם עוצמת הסבל- וזו טעות מצערת. בהחלט יש מה לעשות מבחינה טיפולית כדי לשחזר או ליצור את יכולת ההתמודדות גם עם דברים קשים וגם עם דברים קשים מאד ברמת הפרט וברמת יכולתו להתמך על ידי הסביבה. . כאמור בהקשר של חוויות טראומתיות מנסיוני טיפול יעודי לטראומה יעיל מאד תוך זמן קצר מאד.