עלייה וקוץ בה

שלום לך, עם השנים יש יותר ויותר ניראות של משפחות להט"ביות בישראל, ובפרט משפחות לסביות עם ילדים, וגם החוק בישראל הולך ומתקדם בהתאמה. משפחות להט"ביות חיות ומתקיימות בישראל, וזוגות נשים מגדלות ילדים מנישואים קודמים/ילדים משותפים במרכז אבל גם בפריפריה.
בנוגע לפחדים שציינת, כמו עם כל חשש כדאי לא להסתפק ברמת הכותרת ובדינמיקה של רצון-פחד-עצירה אלא לפרט מהם החששות ולראות כיצד אפשר להגביר את המוכנות.
הרבה פעמים פחדים נובעים גם משאילת השאלות במקום הלא נכון שלא מאפשר תשובה עליהם, וכך נוצר מעגל קסמים שלילי של שאילת שאלות רטוריות ורגש שלילי בעקבותיהן ללא "תחנת יציאה" שתאפשר תשובה חליפית (כי שואלים את העצמי החושש במקום את המציאות). למשל איך משפחתך תקבל אותך זו לא שאלה שאת צריכה להפנות ולהחליט בעצמך, אלא להפנות למציאות החיצונית לך. וגם אם משפחתך לא תקבל בתחילת הדרך, מי אמר שכך יהיה גם בהמשך הדרך? פעמים רבות התגובה הראשונית של המשפחה רחוקה מלהיות התגובה האחרונה.
האם ילדיך יוקנטו - לדעתי זו שאלה פחות רלוונטית שלך אין תשובה עליה ופחות בשליטתך והשאלה הרלוונטית יותר היא האם יש דברים שניתן לעשות כדי לסייע לילדייך להתמודד אם יתקלו בתגובה שלילית מהסביבה - התשובה על שאלה זו היא כן. לדעתי זה משאב התמודדות חשוב בכל מקרה, לא חסרים לנו כבני אדם מצבים בהם מנסים להקניט אותנו ואושרנו לא תלוי רק בהאם זרים יעשו זאת או לא אלא במשאבי ההתמודדות שלנו.
לא כתבת איך משפחתך קיבלה את גירושייך ואת הזוגיות החדשה שלך והמשפחה החדשה שאת מקימה (והרי זה רלוונטי גם כשאתן גרות בלוס אנג'לס), יכול להיות שהחשש מהעליה מתישב על חשש של התמודדות עם יציאה מהארון, וכדאי לטפל באחרון (עבודה עצמית ואם היא לא מספיקה אז פניה לטיפול/יעוץ גיי פרינדלי) כדי לאפשר החלטות מושכלות בנוגע לראשון.
מה דעתך?

אכן העלת נקודות חשובות שאצתרך לתת עליהן את הדעת . העלייה לארץ חשובה מאוד לבת הזוג שלי ולי ואני מנסה לפתח איזה שהוא סוג של גמישות מחשבתית על מנת שאוכל לעשות זאת ללא אכזבות מיותרות ומשברים דרמתיים , החיים כאן אחרים מאוד מהחיים בארץ , לוס אנגלס היא אפילו לא מדגם למה שקורה בארצות הברית
במובן מסויים אני חיה בבועה ומעניין איך החיים נראים מחוץ לבועה האהובה שלי



תודה רבה על עזרתך הכנה

את מתארת מצב של מעגל קסמים - את פוחדת מאכזבה מיותרת, והפחד מציף אותך, ובכך כבר כיום את סובלת מאכזבה מיותרת. אף אחד מהדברים שאת חוששת ממנו לא קרה עוד, אך נשמע שאת כבר במידה מסוימת מגיבה לו. הדרך לצמצם באמת רגשות שליליים היא לא לחשוב על "רק לא אכזבה ומשבר" (כיוון החשיבה הזה כבר מעורר רגשות שליליים) אלא לשים דגש על משאבי התמודדות, הם בתורם אם יהיה בהם צורך יסיעו להתמודד עם אכזבה ומשבר. בשורה התחתונה החיים לא בנויים על כך שלעולם לא נתאכזב, אלא על כך שנוכל להתמודד ולשפר.
מעבר לכך החיים הם לא בועה נקודתית ומחוץ לבועה הנקודתית, אלא שפע סביבות אפשריות ונסיבות אפשריות. כל המיסגור של בועה בפני עצמו הוא מיסגור מעורר חשש (מה גבולות הבועה, מה יכול לפרוץ את הבועה, מה גבולות הבועה, וכד'). מדוע לא לשאול שאלות אחרות? למשל - כיצד את ובת זוגך תוכלו להקים משפחה אוהבת בישראל? מה החלום שלכן ומה יעזור לכן להגשים אותו? מה יכול לעזור לכן להתמודד טוב יותר עם העליה?
(אני אדגים רגע מתחום אחר - מה מקדם את בטחונך והרגשתך יותר - לחשוב האם יתכן שתבצעי תאונת דרכים ותפגעי בה או לחשוב כיצד תוכלי להיות נהגת טובה יותר? )
מה דעתך?