מה עושים??

מיכל שלום,
הצטערתי לקרוא שאת מוקפת באנשים שאת לא אוהבת ולא מתאימים לך ובסביבה עוינת, וחסרות דמויות אהובות ותומכות בחייך.
יתכן שהדרך שבחרת בזמנו של לדחות את ההתמודדות לאחר סיום הלימודים איננה מתאימה לך עוד, והמחיר של אי התמודדות שנראה לך מתקבל על הדעת בזמנו הולך וגובר.
כשיש סבל ו/או תקיעות ולא מצליחים לגבור עליהם בכוחות עצמנו, או בסיוע חברינו אני ממליצה מאד לפנות לסיוע של איש/ת מקצוע.
טיפול רלוונטי יכול לסייע לך להתמודד עם הדכאון ולגייס את הדרוש כדי לשנות את נסיבות חייך, להגדיל את החסינות להתבטאויות פוגעות ולסייע לך לחפש אקטיבית סביבות שיטיבו עימך יותר.
מה דעתך?

טל, תודה רבה על התשובה וההזדהות.אכן אני חשה שאני משלמת מחיר של אי-התמודדות שקורע אותי לגזרים. מצד שני, בשל מקום הלימודים אני לא יכולה לשנות את הסביבה כרגע וגם לא לצאת בשל העניין הכלכלי שפשוט לא מאפשר לי לעשות צעד של חופש כזה (היותי סטודנטית, חסרת כל הכנסות, חיה בבית ההורים).

לגבי התמודדות וטיפול בעניין, כבר שנים שאני חושבת על זה אך יש לי מספר תסבוכות עצמיות מעכבות; קודם כל, הסערה הנפשית שהטיפול יכול להביא לתוך שלב זה של החיים תוך שאני שואפת להתרכז בלימודים. בנוסף, אני אקסטרה-שמרנית בעצמי, לא יודעת אם מחינוך מהבית אבל לפעמים אני תמהה בעצמי על עצמי, על אף ההתאהבויות הגדולות שלי, יש חלקיקי רגעים שבהם יש קול פנימי שכמו שואל איך ייתכן שאני ככה ואולי הכנסתי את זה לראש - קול שמחפש מפלט מהתמודדות האמיתית מפני החברה והמשפחה ומפקפק בזה שאני יכולה לומר את הדברים בקול רם ולצאת, קול שאומר שאולי דבר כזה לא ייתכן כי אני אישה ואין דבר כזה לאהוב מישהי אחרת (הרי יש לי אחות ואמא ואיך זה ייתכן שאני נמשכת לנשים, מעין גילוי עריות מוזר שכזה... מצד שני יש לי גם אח ואבא ואותם אני לא סובלת..) ע"כ יש רגעים שאני חושבת אולי כן אמצא בסוף מישהו מתאים - מיועד, שיפתור לי את כל הבעיות ואוכל לשמור בסוד את כל הדברים האלו שהיו על ליבי במשך 30 שנות חיי- ממש לפתור את הכל בקסם בן רגע.
קשה לי גם עם נושא הגברים, שאולי, ואני לא בטוחה לגבי זה - אולי לא סגרתי לגמרי עדיין. אכן אני ביישנית ולא נמשכת אליהם ולמרות שלל הצעות אין לי הרבה התנסויות מיניות עם בנים. מצד שני מעולם לא התאהבתי במישהו וקשה לי לדמיין את התחושה הזו, אני מנסה לשכנע את עצמי במה יש להתאהב בכלל בגבר ושום דבר לא "פועל" עליי, המשיכה אל גבר היא מקסימום פיזית לאזור החלציים ועוברת מיד שאני מבינה שלא אקשר אליו וזה משחק. יש פעמים שאני מפנזטת על גברים זה כן אבל אלו שהייתי איתם לא ידעו בכלל מה עושים ואיך מתפעלים את הענייינים, ככה שלא חוויתי איזה סקס טוב עם גבר ואני חוששת מהחמצה.
בכל מקרה בשל הביישנות ותחושת ה"לא מגיע לי לבטא את מי שאני ולהרגיש את מי שאני אולי באמת" קשה לי לחשוב על עצמי אומרת בפני המטפלת שאני ככה וככה למרות שמצד שני גם בא לי כבר ל"התוודות"..
הייתי רוצה לעבוד על הדכאון, הקבלה העצמית שלי ובכלל להבין מה בדיוק אני רוצה ולהתחיל לעבוד עם עצמי על חוסן ובטחון עצמי. כמובן יש את העניין הכספי שוב - אם אגש אין לי מושג מאיפה אתחיל לממן את זה וזו גם סיבה שבגללה חשבתי לחכות עד אחרי הלימודים, כשאממן את עצמי בכוחות עצמי סופסוף. לגבי ירושלים אני לא מכירה גיי פרנדלי ואשמח אם תוכלי להמליץ על מקום באמת נעים אך גם לא מזוהה עם הקהילה שלא ארגיש שאני מגיעה למקום שמי שנכנס כבר יודעים מיהו ובעיותיו, נעים כך שזאת תהיה חוויה יותר קלה, משהו ממש לא בסגנון שרותי הבריאות של הכללית למשל, שראיתי במה מדובר ודוכדכתי ברמות במשך כמה חודשים.

תודה רבה, מיכל

את יכולה לנסות לבדוק לפי נסיבות חייך מה הצפי לעצמאות כלכלית והאם ניתן להקדים אותה בין אם מדובר בעבודה במהלך הלימודים, הלוואות לסטודנטים (למשל לתשלום מעונות) או הסדרי דיור שונים (למשל עבודות הכוללות מגורים או פרויקטים של סטודנטים ושכונות של מגורים תמורת התנדבות וכד' ).
בנוגע לשיקוליך לעיכוב טיפול - זה נכון שהרבה פעמים ישנה צמידות בין סערת נפש וטיפול, אך הטיפול איננו הסיבה לסערת הנפש אלא אמצעי המסיע להתמודד עימה. את עצמך מתארת שהעדר ההתמודדות לא הביא להעדר סערת נפש ותנאי ריכוז ללימודים.
בנוגע לקולות הפנימיים - היותם ברורים ונהירים אינו תנאי מקדים לטיפול, נהפוך הוא - טיפול רלוונטי יכול להוות מרחב למגוון הקולות הקיימים בך ולעזור לגבשם.
גם קושי עם נושא הגברים איננו סיבה להמנע מטיפול אלא טיפול יכול לסייע בבירור.
בנוגע למקומות טיפול ועלות - יש שלוש רמות של עלות, חינם במסגרת הציבורית של בריאות הנפש (שאז אני חוששת שלא יעמוד התנאי שהצבת של העדר דמיון לשירותי הבריאות), מסובסד במסגרת קופות החולים , וטיפול פרטי. לצערי אינני מכירה אישית מטפלים/ות מירושלים, אך אם תבחרי באופציה ציבורית המערכת מקצה לך מטפל/ת, אם תבחרי באופציה של קופות החולים אז לכל קופת חולים יש רשימה של מטפלים שעובדים איתה בהסדר באזור וצריך לבחור מתוכם, ואם תבחרי באופציה השלישית אז יש אינדקסים של מטפלים ברשת ולפעמים אחת הקטגוריות בהן היא טיפול בחברי הקהילה הלהט"בית. לחלופין פעמים רבות התקפי זעם מרמזים על אפשרות של זכרונות טראומתיים ואפשר לחפש מטפל/ת שמטפל/ת בשיטה בשם EMDR שרלוונטית מאד להתקפי זעם ולזכרונות טראומתיים, ולבחון מי ממטפלים/ות אלו בירושלים הינו גם גיי פרינדלי.
חשוב לזכור שחושבים על האפשרויות השונות (להתמודד או לדחות, לפנות לטיפול או לא וכד') שפעמים רבות יש מחיר (לא בהכרח כלכלי) לא רק לאופציה אותה שוקלים אלא גם לאלטרנטיבה ולכן צריך להתיחס לא רק לעלות הבחירה אלא גם לעלות של העדר הבחירה בה.
מה דעתך?

אני חושבת שאני מאז ומתמיד במעין מעגל של כן ללכת לסיוע או לדחות את העניין עוד קצת... יש רגעים שאני באמת מאמינה שאני יכולה לדחות ואחרים בהם אני חשה שזה הולך להתפוצץ - רגעי שפל כאלו שהנה עוד רגע אני יוצאת ואומרת לכל העולם ושיקפצו לי. הדבר היחידי שמונע ממני באמת ללכת לטיפול והוא גם הדבר שמונע ממני לצאת הוא העניין הכספי. הוא מעיק ולקחתי כבר הלוואות למימון הלימודים ומחייה.
הפתיחה של הנושאים האלו בפני אדם זר תהייה לי קשה להתמודדות. יש לי דמעות בעיניים רק מלחשוב איך זה יהיה ושבעצם האדם הזר הזה יהיה הראשון שישמע את הדברים האינטמים האלו במקום למשל שאמא "תזכה" לזה.
לגבי קופות החולים - הבעייה היא שצריך לגשת למישהו כגון רופא המשפחה כדי לבקש וממש לא בא לי להתוודות בפניו שאני צריכה גיי פרנדלי ובנושא הזה. איך עוקפים את העניין ומבקשים גיי פרנדלי אך לא מתוודים ומספרים??
התקפי הזעם שלי הם לחלוטין בשל ההרגשה הכבדה שיושבת לי על הצוואר שאני מבזבזת את החייים שלי עד כה - חייה אותם כמו לא נוכחת ולא עושה בהם באמת את מה שאני ומי שאני ובעצם כפופה לאחרים ולכללי המשחק שלהם. שגבר מתחיל איתי אני אמורה להיות חלק במשחק שלו. אני לא מרשה לעצמי להסתכל על נשים אף פעם אבל גברים מרשים לעצמם להסתכל עליי..
שוב, מה עושים?
תודה רבה מיכל

שלום מיכל, האפשרויות העומדות בפניך הן לא או לשתוק ולסבול או להתפוצץ, בפרט שבמצבך התפוצצות יכולה לתרום לירידתך מטה במקום להעלאת שומעיך מעלה (בעמדה כלפי נטיתך המינית). אם את לא רואה מוצא אחר - אין לי אלא להמליץ שוב על טיפול שיסייע. עמדתי היא שכאשר יש סבל שאיננו מצליחים להחלץ ממנו בעצמנו זה זמן טוב לשקול בחיוב פניה לסיוע חיצוני.
בנוגע לטיפול ועלויות - יש טיפול ציבורי בחינם, טיפול מסובסד על ידי קופות החולים וגם בחלק מהאוניברסיטאות/מכללות, וחלק מהמטפלים הפרטיים גם נותנים הנחה מסוימת על בסיס מצב כלכלי. בנוגע לקופות החולים - אין הכרח לעבור דרך רופא משפחה כדי לבקש טיפול, כך שאת לא צריכה לידע בכך את רופא המשפחה, ויכולה לבדוק זאת ישירות מול הקופה לקבלת רשימת המטפלים בהסדר, והמטפל/ת עצמו/ה. מעבר לכך כמו שאת יכולה לראות מדבריך יש עלויות ומחירים שאינם רק כלכליים בדחית הפניה לסיוע.
מה דעתך?

טל תודה רבה על התשובה והבנה מלאה. אכן הגדרת את זה בדיוק - לשתוק או להתפוצץ - אלו האופציות שננתי לעצמי עד כה וזה יצר לי מעגל של חוסר אונים וזעם במשך שנים. גרמת לי להבין סופסוף שאולי יש אור בדרך נוספת והחלטתי שאעשה את זה ואנסה לפנות לאלו של הקופ"ח. נותרו לי שתי שאלות/חששות -
1. לגבי מטפל של הקופ"ח - לבקש רשימת מטפלים בהסדר ואז ליצור קשר עם המטפלים אחד ואחד ולשאול אותם בטלפון אם הם גיי פרנדלי? זה גם לא נעים.. יש דרך לעקוף? למשל לקבל רשימה עם נושאים מאשר להתוודות בטלפון כמה וכמה פעמים למטפלים שאולי לא רלבנטים בכלל?
2. יש מצב שיש איזשהוא תיק רפואי שהמידע שאני מספרת למטפל הזה איכשהוא יגיע למסמך כתוב או לתיק/כרטיס רפואי שלי כזה שהרופא משפחה רואה למשל? הרופא משפחה שלי קצת חטטן ושם לב לעניין החוסר אושר שלי וניסה לדבר איתי את העניין ולעקוב אחרי הדברים.. יש מצב שהוא יבין בעצמו את כל העניין מזה שיראה שכתוב בכרטיס הממוחשב שלי שאני נגשת לטיפול אצל מטפל גיי פרנדלי?
שוב תודה, מיכל

הי מיכל, יש מעט מאד מטפלים בארץ שמתרכזים בטיפול בעיקר בקהילה הגאה, וכל אלו הידועים לי למיטב ידיעתי מטפלים/ות באופן פרטי, למעשה לצערי לא ידוע לי אפילו על אחד/ת כזה/ו שנמצאת בהסדר עם קופות החולים, כך שבכל מקרה ב'גיי פרינדלי' בהקשר של פניה למטפלים בהסדר הקופות מדובר על גישה כללית של המטפל/ת ולא תחום יעודי ספציפי. מכאן שככל שידוע לי זה לא יופיע ברשימת הנושאים של איש מהם, ומכאן גם הרופא לא יוכל לדעת את סיבת הפניה לטיפול רק על סמך איש/ת המקצוע שבחרת.
הייתי מציעה לא להתקשר ולשאול 'האם את/ה גיי פרינדלי' ככותרת אלא להגיד מה סיבת הפניה , לשאול אם יש להם נסיון עם מטופלות קודמות בנושא, ולהתרשם לאורך כל האינטראקציה (לפני הפגישה הראשונה, במהלך הפגישות) שהם מגיעים בגישה חיובית ומקבלת שמאפשרת לך מרחב.
בנוגע למה הרישום שנשאר בקופות החולים לאור כך שאת הולכת למטפל מהקופה - כדאי לברר עם הקופה או עם מטפלי הקופה. רישום כלשהו צריך להיות שכן יש הגבלה על מס' הטיפולים, שינוי בעלות כתוצאה ממס' הטיפול וכד' (גם תלוי בקופה), צריך לבדוק עם קופתך הספציפית מה עוד הוא מכיל.
מה דעתך?

שני הדברים האלו הרתיעו אותי עד כה כשכבר הגעתי לשלב הפרקטי, זה המבוא הסתום. כל העניין הזה קשה גם ככה ונראה לי שהעיקר מדברים על כך שהמון יוצאים מהארון אבל המערכת עצמה לא מוכנה שבכלל יתחילו לגשת אליה בעניין. בזמן האחרון אני מרגישה שרע לי מאוד מכל העניין, יש לי מועקה שהולכת וטופחת ואני באמת צריכה לפרוק מהלב ולדבר עם מישהו אבל ציון "סיבת הפניה" הוא בלבול בזהות המינית או מה? איך שלא אגדיר את זה - זה עבורי ממש לצאת מהארון בטלפון ואני לא מעוניינת לעשות משהו שאני לא רוצה בו ולא שלמה איתו כרגע. אני גם לא רוצה להיות מעורפלת איתם בנוגע לגיי פרנדלי ואז בסוף להגיע למצב שברגע השיחה עם המטפל/ת שבו אני יוצאת אז היא/הוא חוטפים שוק מהיציאה שלי כי מסתבר שהם גיי אנמי... איך פונים אליהם ומגדירים את העניין כך שיבינו אך בלי לצאת?

תראי, אין לאיש מאיתנו כדור בדולח שמנבא לנו מה הולך לקרות. זה שבדר"כ אנחנו לא יודעות בוודאות מה הולך לקרות זה לא פגם או תקלה, אלא מאפיין של חיים אנושיים. אם אנחנו יודעות בדיוק מה הולך לקרות אולי זה אומר שאנחנו עושות משהו שכבר עשינו הרבה פעמים בעבר, אבל אם זה מה שהוביל להתקעות שלנו מלכתחילה כנראה כדאי לעשות משהו חדש... בקיצור, לדעת מה בדיוק הולך לקרות זה ממש לא תנאי הכרחי כדי לפעול, וחבל להלכד פעם אחר פעם באו שהולכים על בטוח לגמרי (שזו דרישה שלרוב או פיקטיבית או מאד מצמצמת בחיים אנושיים), או שנתקעים במקום הנוכחי.
בכל מקרה כדאי לסנן את המטפל/ת לפי העמדה החיובית והמקבלת, אפשר לסנן מראש ואפשר לסנן במהלך. זה שאין אופציה שאין לה "מחיר" מסוים לצד התועלת שבה, זה לא אומר שעדיפה האלטרנטיבה של 'שום עזרה' - שכן גם לה יש מחיר, ומהמעט שתיארת נראה שנגבים ממך כיום מחירים רבים.
מה דעתך?