בלבול בזהות המינית שלי

שלום לך, לא ציינת את גילך וטווח גיל התבגרות הוא רחב בימינו.
את לא צריכה (וזה גם לא מועיל) להחליט מראש למי תמשכי מינית כשתתחילי להרגיש משיכה מינית, ככל שתסתובבי יותר בעולם תפגשי יותר א/נשים שימצאו חן בעינייך גם מבחינה מינית, ואז תוכלי לראות האם מדובר ברק נשים, רק גברים, גם נשים וגם גברים וכד', אבל זה משהו שאת מגלה תוך כדי אינטראקציה עם המציאות, לנסות לברר את זה מראש כשאת עוד לא מרגישה משיכה מינית זה באמת מבלבל כי אין את הקונטרה מהמציאות.
כתבת שאת מרגישה מין קירבה לבנות - ככל שתצברי יותר חוויות תתפתח אצלך היכולת לשים לב לגוונים השונים של קירבה ואינטימיות, בין אם יש שם גם משיכה מינית ובין אם לא. הרי נשים רבות קרובות לחברותיהן ורוצות בחברתן ומחפשות אחר חברתן תהא נטייתן המינית אשר תהא, זה לא מידת הקירבה אלא מה שיש בה. כתבת אם יכול להיות שאת מרגישה קירבה וסוג של משיכה בגלל שחסרה לך דמות אם - אני חושבת שהשאלה מה יכול להיות פחות רלוונטית (הרבה דברים יתכנו אבל זה שהם אפשריים לא הופך אותם לסבירים או לרלוונטים עבור השואלת הספציפית) אלא מי הא/נשים סביבך ואיזה קשרים היית רוצה איתם.
מה דעתך?

אני בת 16 וחצי...
יש משהו חשוב שלא צייתי, בעבר הותקפתי.
ואני מרגישה שאני מחפשת מישהי שתיהיה תחליף לאם בשבילי.
אני מחפשת קירבה לבנות, אני מרגישה שאני מחפשת מישהי שתאהב אותי ושתעניק לי חום ואהבה, מה שאני לא מקבלת ממנה.
אבל אני כן מפחדת להגיע לרגעים של אינטימיות, בייחוד עם גברים אבל גם עם נשים.

אני ממש מבולבלת ולא יודעת מה לעשות...
אני כל יום שואלת את עצמי - מי אני?!

חסויה יקרה,
אין שום רע בלחפש חום ואהבה - בני אדם הינם 'חיה חברתית', כולנו רוצים חום ואהבה.
החשש מאינטימיות יכול להיות קשור לתקיפה שעברת אך גם לגילך הצעיר.
לאירועים טראומתיים, ותקיפה בכללם, יש פעמים רבות השלכות גם לאחר שנגמרו. למרבה הצער ההשלכות עשויות להמשך גם זמן רב מאד לאחר שנסתימו בצורת פלאשבקים, המנעויות, וחרדה וחוסר שקט. ספר מומלץ מאד לקריאה בהקשר זה הינו 'טראומה והחלמה' שכתבה גודית לואיס הרמן. החדשות טובות הן שקיימים כיום טיפולים יעודים לטראומה שיכולים לסייע מאד.
לשאול את עצמך כל יום 'מי אני' זו שאלת 'פול גז בניוטרל' - גם כי הרבה פעמים התשובות לא בתוכך, או לא בתוכך כעת - הן יתעצבו באינטראקציה מול המציאות, וגם לשאול את עצמך שאלות רטוריות על בסיס קבוע מעלה את החרדה ובכך מקשה על היכולת להקשיב לעצמך.
אני מציעה לך לקרוא את הספר (נמצא גם בספריות), לשקול בחיוב להתקשר ל1202 (הקו לנפגעות תקיפה) זה יעזור לך גם בלראות עד כמה התגובות שלך הן תגובה נורמלית לסיטואציה של תקיפה. בנוסף כדאי מאד לשקול בחיוב פניה לטיפול רלוונטי - שיסייע לך להתמודד עם התקיפה שעברת מצד אחד, וכן יאפשר לך לא לצבוע באופן פתולוגי את תהליך הגילוי העצמי שלך שאת רק בתחילתו מצד שני. האם יש לך מבוגרת בסביבתך שתוכלי להתייעץ בה ולהסתייע בה? אם אין בת משפחה אפשר לשקול פניה למורה שאת סומכת עליה או ליועצת בית הספר.
מה דעתך?

אף פעם לא דיברתי על זה...
אני יודעת שאני גם אף פעם לא יידבר.
אני תמיד יייפחד ממגע?
תמידי יפחד להגיע לאינטימיות?
קשה להיות לבד כל הזמן...

השאלה שלי אם זה נורמלי להרגיש ככה, ביחוד לנשים?

זו טעות לחשוב שאת יודעת שאת גם אף פעם לא תדברי, כי את לא יודעת זאת. את לא מדברת בדיעבד על דברים שקרו אלא מראש על דברים שעוד לא קרו. אם תרצי תוכלי לדבר על כך גם עם מתנדבות קו הסיוע, גם עם אנשים קרובים, גם עם בני/ות זוג, גם עם מטפל/ת ובעצם עם כל מי שתרצי לשתף כדי להתמך.
טיפול רלוונטי לטראומה מסייע בהורדת הפחד ממגע ואינטימיות, יש לי בכך נסיון רב. בלעדיו - יש הרבה גורמים שמשפיעים על כך, אין אפשרות לנבא.
נורמלי לפחד מאינטימיות אחרי שעוברים תקיפה, ונורמלי לרצות בחום ואהבה, אבל קריטריון הנורמליות פעמים רבות לא מספיק ולא משרת. זה שנורמלי שאחרי תקיפה יש פלאשבקים המנעויות וסבל, לא הופך את זה לרצוי. קריטריונים של עושה עימך חסד/לא עושה עימך חסד והפיך/לא הפיך נראים לי כעשוים להיות יותר רלוונטים. לסבול מפחד מאינטימיות לא עושה עימך חסד, וזה הפיך.
מה דעתך?

אני יודעת שאני לא ידבר על זה כי אני מתביישת במה שקרה, ואני תמיד ירגיש אשמה, מלוכלכת ואפילו זונה (סליחה על המילה)
אנייי כ'כ מבולבלת, אני לא יוגעת כבר מה לעשות, הכל נופל.

שלום לך, למרבה הצער זה שכיח ונפוץ מאד שלאחר תקיפה מינית זו התחושה - האשמה עצמית, תחושת לכלוך, "זונה" וגם תחושה שזה תמיד ישאר כך. אבל זה שמרגישים שזה תמיד ישאר כך לא אומר שזה אכן ישאר כך. בפרט זה לא ישאר כך אם תפני לסיוע ותוכלי לקבל תמיכה ומענה טיפולי.
בנוגע למה לעשות - לפנות לקו סיוע לנפגעות תקיפה מינית (לחייג 1202) - את יכולה גם כעת, וכן לדבר עם יועצת בית הספר/קרובת משפחה כדי לקבל את עזרתן לקבלת סיוע. טיפול יעודי לטראומה יכול לסייע מאוד לנפגעי/ות תקיפה מינית.
מה דעתך?

דרך הפורום יש באפשרותנו להצביע בפניך על המענים הרלוונטים מלבד הפורום, אך במסגרת הפורום אין ביכולתנו להחליפם.
כמו שיעוץ בפורום יכול לתת קצה חוט בלבד ולא יכול להחליף תהליך של טיפול או ייעוץ, התיעצות בפורום גם לא יכולה להחליף שיחה אינטראקטיבית עם מתנדב/ת קו סיוע לנפגעי/ות תקיפה מינית. יש דברים רבים שיכולים לסייע למי שעבר/ה תקיפה מינית, או מי שמבולבל/ת בנוגע לזהותו/ה המינית - נירמול, תמיכה, קבוצת שווים, ייעוץ, טיפול וכד' - רק שהודעה בפורום יכולה רק לספק קצה חוט אל כל אלו. אם את סובלת ולא יודעת כיצד להתמודד לבד - אינך צריכה להתמודד לבד - זה הזמן לפנות לגורמי סיוע שיכולים לעזור.

אני יודעת שאני אשמה.
אם לא הייתי יורדת לקנות סיגריות ואלכוהול זה לא היה קורה לי!
אני מרגישה שאני כ'כ את החיבוק שחסר לי.
אבל תוךף כדי אני מפחדת ממנו כי אני לא יודעת מתי הוא יגיע וממי...

האשמה עצמית למרבה הצער נפוצה גם היא בעקבות תקיפה מינית. את אינך אשמה בתקיפתך המינית!! . כפי שכבר צוין אינך צריכה להתמודד לבד עם הסבל בעקבות תקיפה מינית - אנא פני לאחד מגורמי הסיוע האפשריים שהוזכרו בשרשור.

חסויה יקרה.
במקרה נכנסתי לפורום הזה והודעתך משכה את תשות ליבי.
תשמעי לעצות החכמות שקיבלת. מתוקה, את באמת לא אשמה, לא משנה מה עשית. אני לא אשת מקצוע או טיפול, אני בסה"כ בחורה בת 27 שמבינה מעט בנושא וזה באמת שכיח העניין של האשמה עצמית לאחר תקיפה שכזו. לא משנה מה עשית זה לא הגיע לך. ללכת לקנות סיגיות ואלכוהול, על אף שזה לא חוקי לא נותן לאף אחד את הזכות לפגוע בך. את נשמעת שאת זקוקה לאוזן קשבת ואני מאמינה שאם תפני לקו הסיוע, ייתנו לך בדיוק מה שאת צריכה. יש שם אנשים חמים ומקסימים שרק רוצים להיות שם בשבילך- תפני אליהם ואל תחששי. או אליהם או כפי שנאמר לאדם קרוב אליך כגון מחנכת או יועצת בית הספר.
תהיי חזקה,
הילה

אני מתביישת במה שקרה, משום שאני תמיד חושבת שאני האשמה..
כי אם לא הייתי יורדת לקנות סיגריות כל זה לא היה קורה.
הייתי בסך הכל בת 13 לא הבנתי כלום על החיים.

אני כ'כ מבולבלת אני כ'כ רוצה לדעת מי אני...

חסויה יקרה, אני מצטערת לשמוע על מה שעברת בגיל 13. כמובן שזו לא אשמתך, אין מעשה שאת (או כל אחת אחרת) יכולה לעשות שיכול להצדיק את תקיפתך.
את כותבת שוב ושוב בפורום על הבלבול והסבל, והמצוקה שלך ניכרת, אך המצוקה בה את נמצאת היא רק המשבצת הראשונה ממנה יכול להתחיל מסע לכיוונים אחרים. אני חוזרת על ההזמנה לפנות לגורמי הסיוע שהוזכרו בשרשור על מנת לזוז מהמשבצת הנוכחית של המצוקה לכיוונים שיעשו עימך חסד רב יותר.

כאב לי אני שמע את ליבך
נשמע את הקרבן ולא האשמה
ירדת ליקנות דברים בסביבה הבית שלך
בא עלך משו חזק ממך ואת חלשה רק האלוהים שמע אותך
ואין עזרה

תבדלי בסיפור שלך את הקרבן הנפגע והרשע הוא שפגע בך
ואת לא אשמה בזות

עם את צריכה לדבר לשפך את הלב
אני מוכן לעזור לך להקשיב לך לעדד אותך הפיסבוק שלי
אילן פולישוק