נזק נפשי

שלום "ירון"
"הארון" הוא מקום סגור ומבודד. לחיות בארון משמעו לחיות בסתר חיים סודיים ולא לשתף אף אחד בתחושותיך האמיתיות, ברצונותיך וברגשותיך הכנים. אמת, קשה מאוד לחיות כך. האדם מטיבעו נדרש לתמיכתה של החברה, הסובבים אותנו ובעיקר הדמויות המשמעותיות שבחיינו כמו ההורים ובני המשפחה.
במצבך, בנוסף להסתגרותך בארון, אתה גם חווה שאלות פולשניות הנחוות אצלך כביקורת על כך שאין לך עדיין חברה או קשר עם בנות המין השני. ביקורת זו מחדדת בך את תחושת השונות, מעלה בך תחושות שאתה מאכזב את האחרים ואינך עומד בציפיות ועוד. נסיבות אלה אכן גורמות ללחץ נפשי כבד שעלול לפגוע בהערכה העצמית, בביטחון ובדימוי העצמי ועוד.
בפנייתך ניכר הקונפליקט שעימו אתה מתמודד: האם להישאר בארון ולהסתכן בנזק נפשי או לצאת החוצה ולהסתכן אף בפגיעה פיזית (?!)
מסיבה זו נראה לי שאתה זקוק לעזרה ותמיכה. קשה מאוד כפי שאתה אומר בעצמך להישאר במצב זה, אך "לשמש שק איגרוף ולקבל מכות פיזיות" זו בהחלט לא הדרך!
ראשית, אין לאף אחד זכות להרים עליך יד! ולא משנה מה גילך או על מי מדובר (אם יש מצב כזה אנא פנה אלי במייל ישיר).
שנית, לרוב הפחדים שלנו אינם מממשים את עצמם ומסתבר לנו שהמשפחה (לאחר שלבי "העיכול" הראשוניים) דווקא מקבלת ברמה כזו או אחרת את הנטייה החד מינית של הבן או הבת.
ושלישית, אל תמשיך לחיות ולהרגיש לבד! כנס לאתרי האינטרנט של ארגון הנוער הגאה ושאר אתרים נוספים של הקהילה, בוא למפגשים החברתיים והשתתף בקבוצות התמיכה שהם מציעים ובנה לך בסיס חברתי ותמיכתי של אנשים כמוך בני גילך שיכירו אותך ויעריכו אותך כפי שאתה. זה בהחלט יכול למנוע נזק נפשי כנ"ל.
במידה ותרגיש צורך יש מקום לחשוב גם על פניה למטפל גיי פרינדלי שיעזור לך להתמודד עם סביבתך ועם היציאה מהארון.
מקווה שעזרתי. אשמח לשמוע את דעתך
בהצלחה

קצת הבנת אותי לא נכון. רק התכוונתי שהסבל הרגשי גבוה יותר מאשר הכאב הפיזי אותו הייתי מעדיף לסבול לו הייתה לי בחירה( זוהי התבטאות רגשית לא מציאותית)...
אבל האמת היא שנסיתי לפנות ולא הייתה לי כימיה\הרגשה של חיבור לאיש הספיציפי או לתחום הטיפול ונראה כי אין מי שיעזור לי.

"ירון" יקר
אני שמח לדעת שהתיאורים אודות האלימות הפיזית שהופיעו בפנייתך הם אכן מטאפורה בלבד. זהו נושא בעל רגישות רבה כיום ועל כן מצאתי לנכון לשאול בכ"ז.
מדבריך עולה בברור שהינך סובל במצב הנוכחי מהשאלות הרבות, התכופות והטורדניות המופנות כלפיך. מסיבה זו הצעתי לך להרחיב את מעגל התמיכה שלך וליצור קשר עם בני גילך שנימצאים במצבך. בכך תוכל לשנות את סביבתך החברתית ולקבל את התמיכה והחיזוקים להם אתה זקוק.
באשר לנושא הטיפולי - אכן לעיתים זו אינה משימה קלה למצוא מטפל שיתאים לך. בעיניי מציאת מטפל מתאים זה קצת כמו לצאת לדייט. כפי שלא תצא עם כל אחד שיקרה בדרכך, כך גם לא יתאים לך כל מטפל. אולם אני בטוח שתסכים איתי שבגלל דייט גרוע אחד לא תפסיק לצאת לדייטים נוספים, נכון? כך גם בטיפול.
תחושתך כי אין מי שיעזור לך מבטאת את הרגשת הבדידות וחוסר האונים שאתה חווה, אולם דווקא מסיבה זו חשוב שלא תיכנע לה. לרוב אמירה כוללנית כזו נובעת מהחששות והעכבות הפנימיים שלנו ולא מכך שבאמת אין מי שיעזור. אני אשמח אם תפרט יותר מדוע אתה מרגיש ש"אין לך חיבור לתחום הטיפולי". ואולי נוכל להבין יחד את מהות הקושי שלך.
חג אורים שמח