שאלה תאוריתית על אנמיה קיצונית

שאלה תאורטית:

נניח גבר בן 36, משקל וגובה ממוצע. אוכל טוב. לא עוסק ולא עסק בספורט או בפעילות גופנית מעולם. לפני 3 וחצי שנים היה לו המוגלובין 16 ומאז לא עשה בדיקת דם.

עבר תקופה של חרדה קיצונית שנמשכה חודשיים לפני כמעט 4 שנים. מאז הוא נרגע ושם לב שיש לו עייפות של רצון לישון כל הזמן, קם עייף גם אם הוא ישן 12 שעות ביום. ככל שיותר ישן יותר הוא עייף יותר. מרבה לפהק וישנוני. גם עלה 15 ק"ג בהדרגתיות בשנה הראשונה (שומן בטני של כרס קטנה) ללא שינוי בתזונה. מאז אין שינוי במשקל.

מצד שני, הוא מרגיש מצוין ואין "עייפות פיזית" או קוצר נשימה וכו'. כלומר אין לו בעיה ללכת הליכה מהירה של 5 ק"מ, להפך, זה רק מעורר אותו, אין לו בעיה לסחוב 2 שישיות 2 ליטר מים מהסופר שמרוחק חצי ק"מ, לטפס מדרגות וכו'. אין בעיות בתפקוד המיני ולהגיע לזקפה קשה וחזקה, אולי יש טיפה ירידה בחשק. ונראה שהדופק הממוצע ירד ולא עלה. כשהוא עושה פעילות גופנית הדופק חזק כמקובל.

מאז ומתמיד כשהוא עושה פעילות גופנית כפות הידיים שלו הופכות לאדומות. מה זה אומר?

בנוסף, הלחמיות של העניים שלו אדומות. אין חיוורון, הציפורניים תקינות, אין איבוד שיער גוף וכו'.

האם ייתכן שהוא מאבד דם באיטיות כל כך הרבה זמן (קרוב ל-4 שנים) בלי לדעת מכך, ויש לו אנמיה קיצונית מחוסר ברזל עם המוגלובין 7 או 5 וכו'?

אני מבין שבין המוגלובין 10 ל-16, למשל, אין שום דרך לדעת בלי בדיקת דם.

תודה רבה