האם אני בדכאון לאחר לידה

שלום טינה,
יתכן שאת סובלת מדיכאון. בכל מקרה, ברור שאת סובלת, ושהעיסוק בשינוי הגופני ממלא חלק גדול מזמנך, ומסב לך עגמת נפש רבה. פני לפסיכאיטרי/ית לפגישת אבחון כדי שאפשר יהיה לעזור לך.
בהצלחה!

הערה נוספת לגבי הגוף: מה שמפריע לי הכי הרבה זה השינוי (עצמו) בגוף, למרות שכבר מזמן חזרתי למשקל שלפני הריון וכל הבגדים (חוץ מחולצות מכופתרות) שלפני הריון לא רק שעולים עלי הם אפילו גדולים עלי. אני ממש מרגישה על הפנים עם עצמי, משכנעת את עצמי שאם אני אתאמן יותר אז זה יחזור ורק גורמת לכאבים וסחרחורות כי אני מתאמנת על חשבון שעות שינה. כל הגוף שלי כבר כואב לא רק צלקת (שהפסיקה לכאוב שבוע אחרי הניתוח). מרוב הכאבים, עייפות וחוסר תוצאה בא לי למות כדי לגמור את הסבל.

נראה שלקחת את זה רחוק. ההמלצה שלי-להגיע לטיפול בהקדם.

סליחה, אני מאוד לא רוצה להגיע לטיפול. וגם לא רואה איך פסיכיאטר יכול לתקן לי גוף, הרי הגוף באמת הושחט. אני לא פוגעת פה באף אחד. קשה לי, אני לא יכולה להביט במראה, ללכת לים ואפילו לעשות סקס ללא כיסוי אני בכל מקרה לא אוכל. איך אני יכולה לעזור לעצמי לבד? להמשיך לחשוב שחדר כושר יעזור, לעשות ניתוחים פלסטיים או מה?

תודה ושוב סליחה שאני מנדנדת

דינה יקרה,
את לא פוגעת באף אחד, וזה לא העניין.
את סובלת. הנושא של מראה הגוף השתלט לך על כל החיים. גם אם הגוף שלך נראה פחות טוב, עדיין הנושא הזה לא אמור להשתלט כך על חייך. חלק גדול מחייך מוקדש כעת לחשיבה על הנושא, לנסיונות למצוא פתרונות, לחדר כושר ועוד-הכל מסביב לזה.
אם נניח היית שומעת על נערה בת 16, שרוב יומה סובב סביב נסיון לרזות, לא היית ממליצה לה להגיע לטיפול?
גם אם תפני לפסיכאטר, בסופו של דבר את תחליטי מה מתאים לך.
תעזרי לעצמך, ופני לטיפול.
בהצלחה!

דינה שלום,

אני חושבת שאת ממהרת לשפוט את גופך. במקרים רבים לוקח לגוף כשנה לחזור למצבו הקודם וגם זה קורה לרוב רק לאחר שמפסיקים להניק. בנוסף אם עברת ניתוח קיסרי לוקח לבטן יותר זמן לחזור לצורה הטבעית שלה אבל שוב לאחר כשנה עם פעילות ספורטיבית מתאימה, היא חוזרת. בנוסף צבע הפטמות וגודל החזה חוזרים לעצמם לאחר סיום ההנקה. תהני מתינוקך ומההנקה כי תקופה זו לא תחזור, הגוף יחזור ויהיה לך עוד שנים רבות להנות ממנו. כדאי להמשיך להתאמן אולם במידה - 3 פעמים בשבוע שעה-שעתיים כל פעם - לא יותר. לאכול בריא ולא להרעיב עצמך בעיקר אם את עדיין מניקה. בנוסף לחזור לפעילויות שבעבר הסבו הנאה (פרט לפעילות ספורטיבית) כגון מפגשים עם חברות, יציאות וכו' ולדבר עם אנשים, לא לשמור הכל בבטן. אם את ממשיכה להרגיש כך, כדאי בכל זאת לפנות לטיפול פסיכולוגי.

בברכה,

ד"ר שרון בן-רפאל