מידע רפואי
פורומים
- קרינה סלולרית, סרטן
- אוסטאופורוזיס
- כושר גופני
- סוכרת נעורים, סוכרת ילדים
- רפואת מטיילים
- השאלת ציוד רפואי, ציוד שיקומי, ציוד אורטופדי
- פילאטיס
- נוירולוגיה, אפילפסיה
- כבדי ראיה, מחלות רשתית, ראיה ירודה
- דלקת פרקים, ראומטולוגיה
- פדיקור
- רפואת כף הרגל - פודיאטריה
- הכנה ללידה, קורס הכנה ללידה
- אימון אישי, קואצ'ינג
- בנות, העצמה נשית
מאמרים וחדשות
יועצים בתחום
טובי פלד
פסיכולוג ילדים ונוער פסיכולוג מומחה בעל קליניקה פרטית. מטפל ומאבחן פעוטות, נוער ומבוגרים. עובד בבתי ספר ובארגונים ציבוריים.ד"ר אליהו סמואל
פסיכותרפיסט ילדים ונוער פסיכותרפיה, פסיכואנליטיקאי. למד רפואה באונ` ת"א, התמחה ברפואת ילדים ובפסיכיאטריה של הילד והמתבגר. עבד כרופא פסיכיאטר בכיר ברמת חן ובהמשך שימש כמנהל יחידה בגיל הרך. הקים גן לילדים אוטיסטים. מנהל שירות פסיכיאטרי של הילד והמתבגר בב"ח ולפסון. יועץ מערכת החינוך באזור המרכז. עוסק בפרקטיקה פרטית בתחום הפסיכותרפיה בתל אביב בכל הגילאים.
- אני בדיכאון, מה עושים?אלכס23/07/2012
אני ובעלי נכנסנו להריון לא מתכונן, שנינו מתבגרים בני 19 ו-20 חסרי ניסיון וידע,
קיבלנו את ההחלטה בקושי רב ואמרנו שנעשה הכל כדי לתת לילדה שלנו את הטוב ביותר.
לפני שבוע בשעה טובה היא הגיחה לעולם, הייתה הרבה שמחה ואפילו המשפחות שכחו את הטינה והכעס שהיו להם אלינו ובאו להשתתף בשמחתנו.
בעלי קיבל חופשה של 8 ימים מהצבא שמגיעה לו, התכוננו לשבועיים ביחד אבל מה, פתאום מודיעים לו שהחופשה כוללת את ימי שישי שבת למרות שהוא עושה יומיות ונמצא שישי שבת בבית.
ואיך ששמעתי את זה, בלי הקשר לזמן החופשה שהתקצר פתאום אלא יותר בתור תזכורת שאני אשאר לבד עם התינוקת, נכנסתי לדיכאון נורא.
אני מרגישה שאני אימא נוראית, אני מפחדת לקחת אותה לתנוחת גיהוק, אני מפחדת להחזיק אותה באמבטיה, כל פעם שהיא בוכה ואני לא מבינה את הסיבה אני נכנסת ללחץ נוראי ומתחילה לבכות בעצמי, כל התנהגות קטנה שלה שנראית לי מחשידה כמו שינה שנמשכת מעל לארבע שעות מכניסה אותי לחרדות.
אני לא יכולה לתאר את הלחץ והחרדות שאני נמצאת בהם כרגע, מחרתיים הוא צריך לחזור לבסיס ואין לי מושג מה אני אעשה עם עצמי, המפקדים שלו לא רק לוחצים עליו לחזור מוקדם יותר ולא מרשים להשתמש בימי חופש, הם גם רוצים לעקב אותו עד מאוחר בגלל איזה אירוע ביומיים שנשארו עד הסופשבוע.
עוד לא התאוששתי מהלידה, אני לא יודעת עם זה המחסור בברזל, ההורמונים או רק עייפות שעוד לא עברה אבל אני כל הזמן עייפה ורוצה לישון, אני מתוסכלת כשהיא מעירה אותי, ויש לי ימים שאני קמה עם חולשה נוראית ומפחדת להרים אותה שמה חס וחלילה לא אצליח להחזיק אותה!
אני לא יודעת מה לעשות, אני לא מפסיקה לבכות, ובעלי לא מבין מה עובר עלי ומנסה לשכנע אותי שהכול יעבור בסדר ושאם רק ארצה אוכל לקבל עזרה מאימא שלו, שאגב כל ההיריון הייתה מאד נגד ועצבנית על ההחלטה שלנו ולכן אני מפחדת לבקש ממנה יותר מדי עזרה שמה היא תבוא ותגיד שזאת הייתה החלטה גרועה ואני לא מסתדרת, ויש לה נטייה לתת הערות מאד מעליבות אפילו כשהיא לא מתכוונת.
אין לי כסף לפסיכולוג, לקבוע תור לפסיכיאטר בקופת חולים ייקח חודשים ואני מפחדת ללכת עם הקטנה לקופת חולים ובגלל שאני מניקה אותה הנקה מלאה אין מי שיוכל לשמור עליה, גם בלי הקשר להנקה.
אני שבורה, בבקשה. מה עושים?* המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ רפואי או תחליף לו, כל הסתמכות על המידע היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בהתאם לתקנון האתר אני בדיכאון, מה עושים? - תגובה
ד''ר ליאת הולר-הררי24/07/2012שלום לך,
אמא לא נולדת בן רגע, מדובר בתהליך שלוקח זמן.
מאוד טבעי שתחששי, ושתרגישי חוסר בטחון. בכלל, בשבוע שבועיים הראשונים אחרי הלידה הרבה אימהות (50 עד 80%) מרגישות שהן רגישות לכל דבר, בוכות בקלות, ומתקשות להרגיש בטוחות בעצמן. הדבר הכי חשוב כעת מבחינתך הוא לקבל עזרה. עזרה יומיומית עם התינוקת, כך שתוכלי להתאושש ולצבור בטחון. עם הטיפול בתינוקת תלמדי להכיר אותה, ותראי שאת יכולה ויודעת.
אם חמתך יכולה לעזור, תני לה צ'אנס. כעת כשכבר יש תינוקת שהיא הנכדה שלה, יתכן שהיא תשנה את הגישה שלה. את גם יכולה לומר לה-אני רוצה להיות אמא טובה לתינוקת הזאת. בבקשה תעזרי לי, ותני לי מהנסיון שלך. ביקורת ושיפוטיות לא יעזרו לי להיות אמא יותר טובה.
אמנם נכנסתם להריון לא מתוכנן, ושניכם צעירים, אבל לקחתם החלטה לאחר מחשבה, ולא כאחר יד, החלטה אמיצה ומאתגרת.
כמו שאמרתי, שכיח וטבעי שתרגישי כך. עם תמיכה טובה המצב ישתנה. אם בכל זאת המצב לא משתנה בשבועות הקרובים, פני לפסיכיאטר דרך קופת חולים. התור לא אמור לקחת חודשים.
בהצלחה!* המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ רפואי או תחליף לו, כל הסתמכות על המידע היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בהתאם לתקנון האתרלקביעת תורסגירהבהמשך לתגובתך
אלכס25/07/2012קודם כל, תודה רבה על תשובתך המהירה!
אכן ביקשתי עזרה מאמו, היא אמרה שבימים הראשונים לאחר חזרתו לצבא תהיה איתי כדי לגרום לי לתחושת בטחון, אבל אני מרגישה שזה לא מספיק, אני מפחדת מהרגע שבו אשאר אתה לבד. אתמול היא בכתה, לא בכי של רעב אלא כאב, ולמרות שקיבלתי רושם מהסימנים שמדובר בגזים, קראתי בספרים ובאינטרנט שגזים מופיעים רק לאחר השבוע הרביעי.
אחרי שניסיתי להאכיל אותה, להשכיב אותה, להחליף לה חיתול, לבדוק עם הבגד מכאיב לה ואין ספור דברים שלא עלו יפה, נכנסתי ללחץ בעצמי כי ידעתי שכואב לה אבל לא ידעתי מה.
אני לא יכולה לבקש ממנה להיות אתי באופן קבוע ואני לא מרגישה את הביטחון באופק, וגם כשהיא כאן, היא ניסתה ללמד אותנו דברים פשוטים כמו להחזיק את הקטנה בזמן המקלחת שפשוט לא הסכמתי לעשות כי זה הפחיד אותי לגמרי. עד היום עוברת בי צמרמורת בכל פעם שאני צריכה להרים את הגוף הקטן שלה.
אני מרגישה שעם כל הניסיון והמאמץ שלי, אולי אני פשוט צעירה מדי מכדי להיות אימא? או פחדנית, או שפשוט לא נועדתי להיות?* המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ רפואי או תחליף לו, כל הסתמכות על המידע היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בהתאם לתקנון האתרלקביעת תורסגירהבהמשך לתגובתך - תגובה
ד''ר ליאת הולר-הררי06/08/2012שוב שלום,
את לא פחדנית מידי ולא צעירה מידי. הביטחון יגיע, לפעמים זה לוקח זמן. אולי יעזור לך לדעת שלא כל פעם שהתינוקת שלך בוכה זה אומר שכואב לה משהו. הבכי שלה הוא הדרך לתקשר איתך. כל מצוקה מבוטאת בבכי. לפעמים כל מה שהיא צריכה זה שתחזיקי אותה בידיים, ותלכי קצת בחדר. אני מציעה לך לקרוא קצת ברשת.
נסי לפברר אם יש באזור שלך משהו כמו "אם לאם" או "אימלה אימל'ה"-ארגון התנדבותי שנותן תמיכהלאימהות חדשות.
בהצלחה!* המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ רפואי או תחליף לו, כל הסתמכות על המידע היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בהתאם לתקנון האתרלקביעת תורסגירה
שאלות ותשובות נוספות שעניינו את הגולשים שלנו
ערוץ הבריאות
.jpg)
האם אתם חולי ניקיון?
.jpg)
.jpg)
.jpg)




.jpg)
.jpg)



