מה לעשות?

הבת שלי סובלת מדיכאון לאחר לידה. מטופלת תרופתית. למיטב ידיעתי גם באמצעות פסיכותרפיה שבועית. זה לא נושא שהיא מוכנה לדבר עליו. כנראה מתביישת. היא אם לשניים. הקטן כבר בן שנה, הגדול כמעט ארבע. בבוקר היא עובדת כמורה, וכל שעות אחה"צ היא לבד עם שני הילדים משעה שהם משתחררים מהמסגרות בעלה אף פעם לא נמצא, וגם כאשר הוא נמצא הילדים בטיפולה ובאחריותה. אני מתרשמת שהיא לא מסוגלת להיות דקה אחת לבד עם שניהם וכי היא זקוקה לעזרה צמודה. אני חוששת שללא עזרה כזו היא תתמוטט. כשהעליתי את הנושא בפניה ובפני בן זוגה ("שלא תערבי את מ." זו הייתה תגובתה, ולי הוא אמר "אנחנו לא זקוקים לשום עזרה") הפך אותם עוינים כלפי. לצערי הם רחוקים ממני, אני אישה עובדת, ואין ביכולתי הכלכלית לסייע.

כשבקרתי שם לאחרונה, נוכחתי בחוסר האונים של בתי לנוכח התקפי זעם של בן הארבע. ברור לי שהמצב לא יכול להימשך כך.

מה לעשות? למי עלי לפנות כך שבתי תפרגן לעצמה את העזרה שהיא זקוקה לה? במידה והבקשה לעזרה תבוא ממנה (כאמור, עצם העלאת הנושא גורם לה להיות עוינת, והיא דוחה בזעם כל רמז לכך שעזרה כזו ממש מתבקשת) כמשפחה נתארגן לעזרתה. מבקשת לציין: אני עצמי הייתי נשואה לגבר אלים וסבלתי מדיכאונות שלא טופלו. אני חוששת שאצל בתי המצב דומה. יתכן ואני טועה, ולכן אני חייבת עזרה של איש מקצוע כדי לעזור לבתי ולנכדי.

למי עלי לפנות?