ילד שמתפרץ בצורה אלימה בכיתה

שלום חווה. סליחה על מענה מאוחר. זה נשמע נושא בהחלט רציני. השאלות של הילד נשמעות מגיעות מתוך הקשר, עיסוק במוות שנחווה במשפחה לאדם קרוב, בהחלט יכול להשאר עימו. אני משערת שזה נושא חשוב מאוד לעבודה עם המטפלת הריגשית של הילד ולוודא שכל הסובבים אותו ישיבו באופן דומה. בתוך סיטואציה לימודית, אין צורך לדכא את השאלות והעניין, אך יש צורך להתמקד ב'כאן ועכשיו' על פני מחשבות אלה. לכן, יש למצוא את המקום שבו יוכל לעסוק בנושאים הללו, ולהפנות אותו לזמן זה. כך למשל ניתן יהיה לומר "אתה נזכר... זה כואב לך/ לא נעים לך.... עכשיו כולנו לומדים, אז נחזור להתרכז בשיעור, ועל מה שמעניין אותך תוכל לדבר עם המטפלת ביום X".
לשאלות מסוג זה אין תשובה אחת נכונה. הנכון הוא לתת לו להגיד מה הוא חושב, לעצב, לסייע להבין.
לגבי ההתפרצות, שוב, אפשר להבין את הכאב. חשוב מאוד להכין אותו לקראת האזכרה (כנראה כבר לשנה הבאה..) , להראות תמונה, אולי לכתוב לו סיפור חברתי, לספר מה יעשו שם, את מי הוא עשוי לראות, מה הוא יעשה, מה קורה לפני ואחרי האזכרה. מומלץ בתקופה שבה הוא רגיש להציע יותר עזרה ומראש, במצבים שהם טריגרים לקושי ותסכול. יכול להיות שהקלות הניתנות בעקבות צעקות והתפרצות מלמדות אותו כי זוהי הדרך להשיג אותן. מומלץ להנחות אותו "אם קשה לך אז אתה יכול לבקש עזרה/ די.. אם אתה רוצה הפסקה אתה יכול לבקש לנוח... אם אתה מרגיש עצוב אתה יכול לבקש לשבת בצד ולהירגע..."
נקווה לטוב
דיטה