אטרזיה לוושט

תינוק הנולד עם אטמות הושט כשחסר חלק משמעותי מצינור העברת המזון הזה עובר תהליך ארוך עד שמהמערכת נבנית באופן ניתוחי למגיעה לאכילה מהפה ולא דרך הגסטרוסטומיה שלבטח הותקנה.

דליפה מחיבור ניתוחי של הושט בחזה יכולה להיות מסוכנת אם אין נקז ואני משוכנע שהושאר נקז שגם העיד על הדליפה. עד ליום הסגירה של מקום הדלף יש להמשיך להזין את התינוקת או דרך הגסטרוסטומיה או בהזנה לוריד. ההחלטה לדרך ההזנה תלויה במידת הרפלוקס של חומר מהקיבה לושט. אין זמן מוגדר לסגירה והתהליך יכול להימשך אפילו חודש ויותר. כל זמן שיש חיבור ואין חסימה בושט בהמשך - יותר טוב לחכות תוך כדי קבלת קלוריות במידה מספקת. בהמשך יש סיכוי שתיווצר במקום היצרות שתידרוש הרחבות במשך שנה ויותר במרווחים הולכים וגדלים.

במקרה של חסר גדול של רקמת ושט יש מספר תהליכים לצמצום הפער בין שני קצות הושט. יש הטוענים שהושט גדל מעצמו אם כי אני אישית עדיין מחכה לתינוק הראשון שיהיה תחת טיפולי שיוכיח זאת. ניתוח להאריך את החלק העליון בדחיפה מכנית על ידי מרחיבים כל יום או לנקוט בשיטה המתיחה שתארת. הכל לגיטימי ומקובל. יש המוותרים כבר בחודש הראשון לחיים על הושט ומעבירים במקומו את הקיבה אך העקרון המקובל הוא שאין תחליף יותר טוב לושט מאשר הושט עצמו (ועדיין, גם כיום ניתן לבצע ניתוח זה במידה והדרך שננקטה תיכשל). תשובה מס 2: התהליך מאד מקובל.

איכות הרקמות של קצוות הושט בנקודת הנתק אינה ניתנת לחיזוי וסטטיסטית ברוב המכריע של המקרים הרקמה של החלק העליון הינה עבה ומאפשרת מגוון פרוצדורות כדי לחבר את שני קצות הושט. רק צפיה ישירה בניתוח מביאה את הנתון של "רקמה דקה" ומכאן התשובה הראשונה - לא ניתן לחזות את עובי הרקמה בחלק העליון.

כל שנותר לכם הוא לסמוך על הצוות הטוב שמטפל בתינוקת, להתארגן מבחינה משפחתית לאשפוז ארוך תוך חלוקת העומס בין הקרובים והמון המון המון סבלנות.

רפואה שלמה