מודאגת מאודד- זקוקה לעזרה

שלום! ליאל בת 11 חודשים נמצאת בתינוקייה פרטית מגיל חצי שנה. בתינוקייה היו סה"כ 3 תינוקות. היא אהבה מאוד את המטפלת ואת הגן. הלכה ממני בחיוך, תמיד מצאתי אותה מחייכת וכולם(גננות, הורים) אמרו כמה שהיא מקסימה, חייכנית לכולם.... לפני כחודש עברה לחדר של גיל הביניים(אותו מתחם, רק חדר אחר). עשו לה את זה מאוד מאוד בהדרגה. הייתה איתם בריכוזים, באוכל ,אח"כ גם ישנה איתם.... כך שעברה סופית הכירה את המטפלות טוב מאוד ועדיין גם רואה לא מעט את המטפלת הישנה והאהובה שלה. מאז אני לא רואה אותה מחייכת בכלל בגן, לעתים קרובות שומעת אותה עוד מבחוץ בוכה כשבאה לקחת אותה, היא עוזבת אותי בבוקר בבכי. מה גם שכבר ביום הראשון המטפלות לא התאמצו לתת לה לאכול- היא לא רצתה מוצקים אז לא נתנו לה סימילאק כמו שבד"כ נתנו לה עד אז. הילדה לא אכלה כלוםםםםם כל היום. הגעתי והיא בקשה אמ אמ וישר טרפה תסימלאק. דברתי עם המנהלת שאמרה להן להכין לה סימלאק כמובן ומאז הקטע הזה הסתדר. בשבוע השני באתי לקחת אותה וראיתי שעיניה בוהקות, היא הייתה חמה. בבית מדדתי לה חום והיה לה 38.4. הן לא שמו לב! מי יודע כמה זמן הייתה עם חום...המטפלת טענה שבטח רק עכשיו עלה לה כי אחרת הייתה שמה לב. אגב הם 12 ילדים על 2 מטפלות... התחושה שלי לא טובה מאז שעברה לגיל הביניים,אני לא שקטה בכלל. יכול להיות שזה מקרי, אולי השיניים מציקות לה בדיוק מאז שעברה,אולי חרדת הנטישה התחילה בדיוק באותו זמן. אבל האם אני יכולה להסתמך על "האוליים" האלה?? מצד שני אולי הכל באמת מקרי ואם אדבר עם המנהלת אפגע בבת שלי כי תהיה למטפלות מן תחושת "התנכלות" ,אפילו בתת מודע שלהן. אני גם משערת שמה שלא אגיד המנהלת תתגונן ובטח תגיד "זה השיניים" או משהו כזה... חיפשתי מטפלת ועודני ממשיכה אך בנתיים לא מצאתי... מה עושים? איך יודעים מה קורה עם הילדה? והאם כדאי לדבר עם המנהלת? האם יש גורם מקצועי (פסיכולגית תינוקות...) שיכולה להעזר בו לפענח את המצב?